ונחזור לביאור המאמר, כי כוכב ממש הוא סוד התורה, ובו נא׳ (במדבר כד, יז) "דרך כוכב מיעקב". וסוד הענין, כי יעקב כאן הוא התפארת דז"א בפרט, וישראל הוא כל הז"א בכלל, והנה כתוב (בראשית לב, א) "ויעקב הלך לדרכו", והוא בחינת הנוק׳ שהיא בסודו ממש, ועל כן נקראת דרכו, כי היא דרך מציאותו ממש, ועל זה נא׳ (במדבר כד, יז) "דרך כוכב מיעקב", שלדרכו הוא הולך. והוא בחי׳ (זהר שם תצא רפא:) "בג׳ ניתנה תורה". "וקם שבט מישראל" הוא היסוד המתחבר אליה, שהיא שביעית אליו, והוא סוד (שבת פו:; זהר שם) "בו׳ בז׳ ניתנה תורה". ועתה ישלים לפרש הכוכבים בסוד השכינה, ואמר (זהר שם) "שכינתא איהי לבון בהלכה". וסוד הענין, השכינה בפנימיותה מצד החסד - שם ההלכה מלובנת, כי מצד הגבורה נמצאים המחלוקות, אך מצד החסד היא מלובנת, והוא היוצא אחר המחלוקות. "וחמה נקראת מצד הגבורה" (זהר שם) והוא ענין (ב"ב עה.) "פני משה כפני חמה". וזה באמת הוא דבר קשה לכאורה, כי נראה שהחמה היא זכר והלבנה נקבה, וכאן הוא אומר שהלבנה היא מצד החסד והחמה היא הגבורה. אך סוד הענין הוא (ישעיהו ל, כו) "והיה אור הלבנה כאור החמה".דע שהלבנה שהיא מלכות, מצד עצמה היא דין, והיא חשך שאין לה אור כלל, ואז החסד ממתק אותה בסוד (תהלים מה, י) "נצבה שגל לימינך בכתם אופיר", ואז היא ממש בחינת נוקבא במיתוקה, והיא בסוד חסד כנ"ל. אך בהיותה בסוד זכר - היא גבורה ודאי, אבל לא בסוד חשך, אלא בסוד גבורת הזכר שהיא ממש בחינת חמה, בחינת האש השורף. והבן היטב זה הענין, כי בהיות הנוקבא בחינת גבורה, אבל בבחינת זכר בסוד "אור הלבנה כאור החמה" - זה נקרא שהם מאורות גדולים, שהם שוים, שאין שום אחד מהם צריך לחבירו להיות לו אור, כי הם אורות שניהם שוים, יען לכל אחד פעולה בפני עצמה, והם רק סוד חסד ודין. אך הלבנה היא בסוד המיעוט, והוא שבסוד הדין שלה אין לה אור כלל, ואז היא צריכה לשמש לקבל אור, ואז האור המאיר בה אינו מסוד עצמה, אלא מבחינת החסד השולט עליה, וזהו מה שהיא צריכה אליו לצורך תיקון עצמה, שמצד הדין שלה אין לה אור, וכל האור שלה מבחינת שליטת הזכר עליה. אבל כשהיא בסוד חמה, הנה אז היא בסוד זכר, פירוש - בסוד גבורת הזכר. וזהו (שה"ש ו, י) "ברה כחמה", שאינה חשך וקדרות כמו בבחינת לבנה, ואז הם שוים, זה לפעולתו וזה לפעולתו, זה לחסד וזה לגבורה, שבבחינה זו היות היא מקבלת, אינו עושה אותה מאור קטן, שהרי כך צריך להיות - חסד משפיע, דין מקבל. ואינה מאור הקטון אלא כשמצד עצמה אין לה אור כלל, ואינה יכולה להאיר אלא בהניחה שליטת החסד, והיינו סוד הלבנה והבן היטב. נמצא באמת, שבזכר היות החסד שולט הוא הסדר הנכון; אבל בנוק׳ היות החסד שולט אינו הסדר הנכון, כי הוא חסרון בה, אלא צריך שבה יהיה הדין שולט ומאיר. אלא שהארת הזכר ישלוט על הארת הנקבה, שזהו ענין אחר, שהנקבה מצד עצמה תאיר כראוי, אלא שהארת הזכר ישלוט עליה.
והנה הסיהרא אפילה, פירוש - הסיהרא עצמה בבחינת חסרון אורה זהו סוד*... הלבנה בתיקונה, אפילו באור החסד, וזהו בחינת ישמעאל כמו ששמעת. אמנם הרי כבר שמעת שיש להם ב׳ בחינות: א׳ - מה שמונים ללבנה מפני חסרונה, והוא סוד השפחה של הלבנה בבחינת אורה; הב׳ - הוא בחינת שבתאי שהוא הלקות, כי אין החסרון והלקות ענין אחד, אלא החסרון הוא בחינת השפחה לפי סדר המציאות, והלקות הוא בחינת "שפחה כי תירש גבירתה", כמו שאפרש לך אחר כך בס"ד. וסוד הענין, כי הם מונים ללבנה מצד הרע שבחסרון, פירוש - כי כבר שמעת שאין להם חלק בעצמות השכינה כמו ישראל, אלא בהנהגתה; ונמצא שבחינת הדין שבה הנותן מקום ליניקת הרע בסוד החסרון - זהו שרש להם.
ובאמת שמשם יוצאת לילית בסוד עניות בקליפת נוגה, והיא דוקא בסוד זה של הרע הנכלל בחסרון הלבנה בסוד הדין הנ"ל. אך בלילית זאת נכללת בחי' אחרת, והיא סוד שבתאי, היא בחי' הלקות של "שפחה כי תירש"; כי בחי' לילית היתה יכולה להמצא ולעמוד כפויה תחת גבירתה, אבל שבתאי הוא כשהיא מתגברת. ונמצא שמצד הלבנה - שפחה דילה מיעוט דסיהרא, והיא ממש סוד לילית הנ"ל, ומצד החמה - שפחה דילה גיהנם. אך שבתאי הוא בסוד שפחה היורשת, וזהו (זהר תצא רפא:) "דאהדרת עורף", דייקא, כי כשפונה אליה הוא סוד (תהלים קכג, ב) "כעיני שפחה על יד גבירתה", אך כשפונה ממנה, אז שולטת ומשלטת הגיהנם שהיא הס"א בעצמה, כי הס"א בעצמה לא היה לה לשלוט אלא ביום שני בסוד הגבורה שמוציאתה, אך בסוד הלקות הזה שולטת בכל יום בכל מדרגה.
ותבין לפי זה כי עשו היה המחריב, אבל ישמעאל הוא שהמשיך לו הכח, ועל כן צריך שניהם להינקם. אך עם כל זה יותר הרע עשו, שהרי הוא הס"א בעצמה השונאה הקדושה. כי ישמעאל כאשר הוא יותר קרוב, כאשר יש לו יותר כח להמשיך, כך אינו כל כך קשה. וצריך שתדע כי ישמעאל הוא בסוד "שפחה כי תירש גבירתה", בסוד א"י, וזה נקרא שהוא בבית הסהר. אך סוד הענין, כי בכאן תלוי גלות התורה שבחינתה בת מלך, שהוא סוד התורה, כמו שביארתי למעלה, זה מה שניתן בגלות, והוא סוד שבתאי חילול שבת. כי כבר שמעת היות סוד התורה סוד שבת ממש, ובהיותה אסורה בסירכות, שהיא אחיזת הס"א לפי המדרגות הפרטיות המתחזקים לקטרוג זה, אז נאמר (עובדיה א, ד) "ואם בין כוכבים שים קנך", כי הקן של ס"מ שהיא בית הסהר הזה, היא מתחזקת לשלוט על הבת מלך, שהיא ממש תיקון הכוכב, שהוא העושה אותה שבת כנ"ל. ועל כן אמר [ה]כתוב בדברו על ענין גלות התורה (שם, שם) "ואם בין כוכבים שים קנך משם אורידך נאום ה'" - בזמן הגאולה.