תוכן

ענין שבת שנקרא שביעי ושמירה של מצוות. כי אין שבת בלי ששת ימי החול, זאת אומרת: הששת ימי החול הם בעצמם נעשין שבת. ונקרא יום השביעי, ונקרא שבת. והטעם – כי המלאכה שהם עושים בששת הימים, ימי החול, בזמן השתא אלפי שני, הם "לעשות את השבת", מכיון שבזמן השתא אלפי שני השבת צריכה להעשות ולצאת ע"י שמירה של מצוות בששת ימות החול, וע"י זה הם עושים בחי' שבת ביום השביעי, ולפיכך כתוב: "לעשות את השבת". ומהי העשיה? הדינים שמצטברים בששת ימי החול שעליהם נעשה מסך וזווג. שהדינים האלה אחרי הפכם למסך שעליו בא הזווג, ומהארת הזווג הזאת באה השבת. וששת ימי המעשה הם הכרח ליציאת השבת בזמן השתא אלפי שני, זמן הזה שהוא זמן המלאכה והמעשה, כי במשך הזמן הזה בעצם השבת גנוזה וטמירה ואינה כאן במציאות, אלא צריך לגלות אותה, זאת אומרת: למלאות את החלל של מקום אי–מציאותה, ולפיכך היא נקראת שביעי ושבת, שבת וינפש, שפירושו: שבת שביתה וישבותו, כי המצב שהיה קיים במשך הששת ימי המעשה, לפני השביעי, הוא נשבת ופוסק להתקיים, היינו הדינים שעליהם נעשה המסך והזווג, הם בטלים ונהפכים ע"י הארת הזווג לשבת, לתוצאה מהשביתה הנ"ל, ועל החלק הזה שנתגלה אמר: באה שבת באה מנוחה.