תוכן

ששת ימים תעשה מלאכה (כג,ג) א) הזוה"ק שואל: ששת ימים מה הם. א"ר יוסי, כתוב, כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, ולא כתוב בששת ימים. והעמדנו, שכל יום ויום עשה מלאכתו, ונקראים משום זה ימי מלאכה. כלומר, שה"ס ששת ימים העליונים, חג"ת נה"י, שמהם נפעלו כל מעשי בראשית דבר יום ביומו, בא' חסד ובב' גבורה. א"ר יצחק וכו'. ר' חייא אמר, משום שמותר לעשות בהם מלאכה. ומשום זה אינם נקראים קדש, אע"פ שה"ס חג"ת נה"י דז"א. ועל כן התקינו החברים בהבדלה, בין קודש לחול. ושואל, מהו ההבדלה שבכאן, וכי היו פעם מעורבים זה בזה. ומשיב, אלא קדש הוא דבר בפני עצמו, והבדלה הוא בין חול לקודש וכו'. (הסולם קיב-קיד(
ושאל אאמו"ר זצ"ל, מדוע ששת ימי המעשה שהוא בחינת ז"א שהוא בחינה עליונה, הוא חול, ומלכות שהיא בחינה אחרונה, היא קדש.
ואמר: ז"א נקרא ששת ימי המעשה, היינו הספירות חג"ת נה"י, שהם מאירים בכל יום אור ז"א באלו הימים, ומהם נמשכים דבר יום ביומו. אבל שבת נקרא, שאז מתגלה מה שיש בששת ימי המעשה. נמצא, הגילוי של ז"א הוא בשבת, אבל שבת בעצמה אין לה שום חכמה שיהיה לה מה לתת, כי מלכות נקראת עניה ודלה.
לפי זה יוצא, ששבת שהוא מלכות, אין לה שום דבר, אם כן אין לה מה לתת מבחינתה. לכן שבת אסורה בעשית מלאכה, כי מלכות אין לה מה לתת מבחינתה. אלא ז"א שהוא חג"ת נה"י, כל ספירה נותנת מבחינתה ליום שכנגדה, לכן ששת ימי המעשה מתיחסים רק לז"א, כי רק לז"א יש מה להשפיע דבר יום ביומו.
אבל גילוי האורות של ז"א, מאירים במלכות. לכן שבת נקראת קדש, משום שאז השפע בגילוי. משא"כ בחול צריך לעבוד שיתגלה השפע של ז"א במלכות, שהוא שבת.