תוכן

ששת ימים תעשה מלאכה וכו'. א"ר יוסי וכו', ולא כתיב בששת וכו', ששת ימים העליונים חג"ת נה"י שמהם נפעלו כל מעשי בראשית, דבר יום ביומו וכו'. א"ר יצחק וכו' ר' חייא אמר, משום שמותר לעשות בהם מלאכה (בהסולם אמור אות קי"ב-קי"ד) אעפ"י שה"ס חג"ת נה"י דז"א וכו', ועל כן התקינו החברים בהבדלה, בין קודש לחול. שואל מהו הבדלה שבכאן, וכי היו פעם מעורבים זב"ז. ומשיב, אלא קדש, הוא דבר בפני עצמו וכו', ההבדלה היא שאלו ימי חול הם למלאכה, ואלו ימי קדש, הם לשמירה. ושאל אאמו"ר זצ"ל מדוע ששת ימי המעשה הם בחי' ז"א הם חול, ומלכות שהיא בחי' אחרונה היא קדש.
ואמר, ז"א נקרא ששת ימי המעשה, שהם מאירים בכל יום, אור ז"א באלו הימים, ומהם נמשכים דבר יום ביומו. אבל שבת נקרא, שאז מתגלה מה שיש בששת ימי המעשה. נמצא הגילוי של ז"א הוא בשבת. אבל שבת בעצמה אין שום תכונה שיהיה לה מה לתת, כי מלכות נקראת עניה ודלה.
לפי"ז יוצא שמשבת, שהיא מלכות, שאין לה שום דבר, א"כ אין לה מה לתת מבחינתה. לכן שבת אסורה בעשיית מלאכה, כי מלכות אין לה מה לתת מבחינתה. אלא ז"א שהוא חג"ת נה"י. כל ספירה נותנת מבחינתה ליום שכנגדה. לכן ששת ימי המעשה מתיחסים רק לז"א כי רק לז"א יש מה להשפיע דבר יום ביומו.
אבל גילוי האורות של ז"א, מאירים במלכות. לכן שבת נקרא קדש, משום שאז השפע בגלוי. משא"כ בחול צריך לעבוד שיתגלה השפע של ז"א במלכות שהיא שבת.
ממצוא חפצך ודבר דבר (אמור אות רצ"ד). ר' יוסי שאל, ומה זה חסרון לשבת אם מדבר דבר, וכך ענה ר' יצחק כי אין לך מלה ומלה. היוצאת מפי האדם, שאין לה קול, ועולה למעלה, ומעורר מלה אחרת. וכו', כי כל דבר שאינו קדוש הוא חול וכו'. וכשנתעורר חול ביום הקדוש, הוא חסרון למעלה, ודאי, הקב"ה וכנ"י שואלים עליו, מי הוא הרוצה להפריד הזווג שלנו, מי הוא שצריך כאן חול. עתיקא קדישא, אינו נראה ואינו שורה על חול.