ואפרש לך עתה ענין אלפי שנאן, כי אמת הוא (שכ"כ) [שכ'] מדרגות מתעוררות ושולטות, הכל בענין זה, ואח"כ נשארים י"ח, ונמצא פשט הפסוק והדרש שניהם אמת. הנה כשמתעורר חי החיים ליכנס בתוך התש"ב, כבר אמרתי איך ה' נבחרים לכל הד' צדדים אלא ששנים נשארים לחוץ, ואז אלה השנים מתעוררים עליהם ב' אורות מעתיק יומין עצמו, וכמעט שנכנסים בחשבון עם התש"ך, כי הרי גם הם עומדים לקבל הח"י החיים בתוכם, אך הם מין אמצעי, כי הרי הם עומדים לקבל כמו התש"ך, וגם מישב החי החיים בתש"ך, ונמצאו המדרגות כ"ב עם ב' אלה. אח"כ אלה הב' דעתיק יומין ממשיכים הב' הנשארים, למטה אל הישיבות בסוד תש"ך. ואלה הם הנרמזים בב' לבדה, ומהם נמשך אור התכלת השורה על הישיבות, שהיא סוד היראה, שעל ידו ממשיכים אח"כ הידיעות בסוד חי העולמים בהשראת החותם, כנ"ל. ואז נשארים י"ח בסוד אלפי שנא"ן, שאלו ירדו כבר למטה. והבן היטב הקשר דרך ההמשך, ותבין סוד התכלת - איך הוא סוד היראה הטובה1, המוזכר בזהר פ' ויקהל.
2 ואפרש לך עתה כל הדברים האלה בספירות, היכן הם עומדים, כי הקשרים צריכים להתגלות במקומם, והוא מ"ש כאן במאמר "ולשואה רעותיה באתר דאקרי יראה". ודבר זה כבר מתפרש - שהוא בסוד שם הקדוש יקוק ב"ה, כמ"ש; "ליראה את השם הנכבד" וכו'. הנה החותם הנ"ל הוא בבחינת יסוד, והיראה המנהגת אותם הוא בעתיק. אחר כך נכללים עניני הידיעות בז"א, והיראה בנוק', ועל זה אמרו בתיקונים: יראה היא אוצר לחכמה וכד'. שאמר כ"ב3 כינויים להראות עניני היראה בכל מקומות שהם, כמ"ש עוד בס"ד. והענין כי במתן תורה נאמר; "ובעבור תהיה יראתו" וכו', ששם ראו ישראל האמת, והיה זה בגילוי האורות בח"ס ובת"ת דז"א4, ומשם נגלה להם ענין היחוד, וזכו לכל. וכן נאמר "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי" וכו', כיון שב' מציאות האלה נמצאים: יראה, וידיעה דהיינו חכמה. ושרש כל זה בח"ס. ותראה כי החכמה עצמה נקרא יראה כידוע, אם כן אינם ב' דברים. אך בח"ס אדרבא נתחברו שניהם יחד, ונעשה מבין שניהם מציאות אחת שאי אפשר זה בלא זה. ואמת, כי אלו ב' בחינות נמצאו כאחד בחכמה סתימאה, ואז היו אורות היראה מכים באורות החכמה, והם מתלהטים, וחזרו והכו אורות החכמה באורות היראה, והם מתלהטים. ומן ב' ההתלהטויות נעשה מציאות אחת, שענינה הידיעה הברורה ושלימה. וסוד המציאות הזה בראשם יקו"ק בניקוד יראה, וזה ירד למטה בת"ת דז"א, וכל עניני החכמה נשרשו באותיות השם, וכל עניני היראה בניקודו, וזהו: ליראה את השם. והנה על זה אמרו: "אם אין יראה אין חכמה" וכו', כי אין החכמה מתלהטת אלא בהכאת היראה, וכן להפך, ולכן צריך שניהם. ומי שמתחלש באמצע, הרי אינו משלים פעולתו, ולא יגיע אל בירור
הידיעה. ותבין שזאת היא הכוונה וסוד החותם הזה לתקוע הכל בת"ת דז"א, או למעלה בח"ס ומשם לת"ת דז"א, ואז ממשיכים ודאי. ולכן אמר: "ולשואה רעותיה בההוא אתר", כי זהו תיקון בטוח להמשיך חכמה.
אפילו רשעי ישראל יכולים לקבל חכמה על ידי זה, רק שיחשבו ביראת הרוממות הא"ס, ומשם יבואו לידיעת החותם, ומשם אל ת"ת דז"א, דאז מוכרח שתמשך להם חכמה וידיעה ודאי. ועל כן היה בוכה רשב"י ואמר: "שמא ינדעון חייביא", כי הרי הם יכולים לעשות כך, אבל אין זה חפצו, אלא אדרבא כמו הכרח אליו, והוא רוצה שבני אדם יזכו לזה בטוהר מעשיהם. והנה בחינה זו אינה נפגמת כלל בסוד: יראת ה' טהורה.
וגם יש בכאן סוד החלום, שהוא חיבור ע"ב וב"ן, זווג א"א בנוק', וזה עושה סוד החלום וסוד החולם. וזה היה מה שהיה מחכים את ישראל במדבר, אעפ"י שהיו חוטאים, ונשארו אעפ"כ דור דעה, וה"ס המדבר שהיו הולכים שם לעבור הס"א במקומה. ותבין כי החלום מתפשט אפילו לגויים, כי הוא עומד ביחוד, ואין מורא. ואח"כ חוזר ז"א ומזדווג עמה, מה שהיה רק בסוד התלבשות בדמיון, שאין התמונה בצורתה, אלא מתדמית כדרך החלום, חזר להיות מראה ממש בסוד הנבואה. והנה ישראל היו מקבלים רק בסוד חיבור א"א ונוק', יען היו ערום ועריה, אך אח"כ היו הדברים מתבררים להם ע"י זו"ן, מפני כחו של משה, וזה שאמרו: "היש ה' בקרבנו". והנה ז"ס :"בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים" - כחולמים ממש, בסוד ניקוד החולם השולט על זה ודאי.
הנה כ"ז הענין בקיצור הוא כך: כי עניני הארה והשפעה בסוד הנהר היוצא מעדן, שבזה תלוי כל ענין ידיעת התורה, ואיך הידיעה מתוקנת - הולך הכל לפי(ה)סדר התש"ך של בראשית. כי הידיעה לפי דרך זה אינה ידיעה כמו שתראה בטבע, אלא היא ידיעה נמשכת לפי סדר האורות, ועיקרה ענין הישיבה, בסוד: "מרבה ישיבה מרבה חכמה", כנ"ל, שהוא התישבות הנשמות במלכות, שאז מקבלים האורות העליונים. ואם ישוב זה לא נמצא, אין ידיעה נמשכת לנשמה מלמעלה ולא מתקנת למעלה. ועיקר הכוונה היא היראה, שמי שירא מתישב מיד נשמתו בשכינה, וההשפעה מתגלית כנ"ל. וכבר שמעת איך עיקר הידיעה היא צריכה לבוא בסוד א"ס ב"ה, הנמשך בתוך הספירות, שבו תלוי יראת הרוממות כנ"ל, והוא בסוד חי החיים. ולצורך זו מתחלקים התש"ך: ח"י למעלה, ותש"ב למטה ועושים הישיבות. ומן הח"י באות הידיעות. מנוחה לחי העולמים.
והאמת, שמן הב' שבתש"ב נעשה אור של תכלת, שה"ס היראה, וזה: "בושת פנים לגן עדן", בסוד תש"ב אלה שעומד על הישיבות, שהם עומדים לאורות של עתיק, לישב חי החיים בתוך העולמות. ושם מאירים ב' זהרים בזה התכלת, שסודם אהי"ה אשר אהי"ה, שזכרנו למעלה. ועל זה נאמר: "והמשכילים יזהירו" כו'.
והאמת, שלמעלה מן הכל יש ז' ניצוצין, וסודם ז' ניצוצין דאלקים, והם מתפשטים לע' אורות, שהם המאירים אח"כ לישיבות בכח התכלת הפרוש עליהם. וזהו "סוד ה' ליראיו". והם ע' תיקונים שפירש רשב"י על בראשית, להאיר ע' אורות אלה באלה הע'. אח"כ מתפשטים לס"ר, ומשם ס"ר פירושים לתורה שמאירים לישיבות, ועל זה נאמר: "ומצדיקי הרבים ככוכבים", שהם סוד הכוכבים ממש, וכן הם מתפרשים לס"ר, כמו הכוכבים. וכן בכוכבים יש הז' כוכבי לכת, ואח"כ הס"ר. אך שם אדני שהיה כלול ביראה כנ"ל, ממנו נעשה סביב לג"ע העונשים של ד' מיתות ב"ד. והקליפה עומדת סביב, ונקראת יראה רעה. שבהיות הג' קליפות אחרות נכללות בה, אז היא נקראת רצועת מלקות, והיא עושה ב' דברים: עושה שנגזר על הרשע עונש, וגם מקטרגת בשעת הסכנה להזכיר עון
1 ותבין סוד התכלת כו' וכן היראה הטובה. עי' אגרות פתחי חכמה דעת סי' ל"ט (שערי רמח"ל עמ' שצ"ג).
2 המשך דבריו שייכים לאות ז' של היחוד.
3 אצ"ל :כ"כ (כל כך).
4 עי' אדיר במרום עמ' ע' .