מ) אמר השכל : להבין שכר העוה"ז אינו כל כך קשה. אך לדעת שרש הדברים באמת, צריך לדעת ענין חטא אדה"ר שזכרתי לך, כי הוא ראשית גדול אל כל גלגול מקרי העוה"ז. כי כאשר נסדרה הבריאה בזמן אדה"ר, נסדרה בדרך שלא הלכה אחר כך, כי החטא היפך את הסדר. ובאמת כבר היה בכח לבריאה להיות הולכת - או לפי הסדר שנסדרה בו מתחילה, או לפי הסדר שתקבל אם יהיה חוטא האדם193. אך ריש מילין עכ"ז אומר לך, כדי שתדעי [את השרש], והדבר בארוכה אפרשנה במקומו בס"ד.
הנה אם לא חטא אדם, היה מיד הוא נתקן, ומגיע אל התכלית בשלימות, ואז היה הגוף והנשמה מתענגים בתענוג השלם יחד לעולם. אבל כיון שחטא הוצרך שיפרדו, כדי שאח"כ יחזרו להתחבר בחיבור יותר [מעולה], שאז יתקיימו לעולם194. וכל המצוות שהם עושים עתה בעוה"ז, הם מזומנים להיות מגולים אחר התחייה195.
אמנם מה שצריך לדעת, הוא קשר הרוחניות עם הגשמיות196. והענין - כי הספירות נאצלו מן המאציל ית׳, להיות שרש לאדם ולכל העולם כולו. וזה, כי כל מה שנמצא באדם, בין בחלקים שבגופו, בין האיכות שבטבעו, וערך הדברים זה לזה, הכל מושרש בספירות. פירוש - שלכל יש מאורות וסדר מדרגות, שמהם יוצאים דברים אלה באדם; וכנגד זה יש דברים בעולם, מקבילים לכל הדברים האלה197. ובהיות האדם נקשר בשרשו, כפי קשרו - כך מתחזקים המאורות להאיר לכל תולדותיהם198. ואמת הוא, שזה הוא דבר המזדמן לסוף הזמן, שהוא זמן התחייה, להיות המאורות נפתחים על הנשמה והגוף ביחד, להאיר תכלית הארה199.
אבל בין כך ובין כך, הנה אם הם נפתחים, יאירו אל תולדותיהם - בין החלקים שבגוף, בין החלקים שבנשמה, בין החלקים שבעולם200. ואז האדם וכל צרכיו נשפע לו השפעה רוחה, וכן העולם מושפע כך, והכל בשלום וברוחה. אחר כך, בהיפרד הגוף והנשמה, הנה הגוף נשאר בעפר, להיות נצרף שם כל הזמן הצריך; והנשמה יושבת גנוזה למעלה במקום ששם המאורות נפתחים עליה גם כן, והיא מתעדנת בם. עד שכאשר הגוף ישוב ויקבל נשמתו, ושניהם בשלימות האחרון, יקבלו תכלית העונג, בהיות כל הבריאה ג"כ בשלימות בתכלית הזה. נמצא שהשכר אינו עתה201, ולא לנשמות בצאתן מן הגוף202, אלא גנוז לאחר התחייה. ובין כך ובין כך נמשך טוב מן המאורות הפתוחים אל הראוי לקבל מהם203.
מא) אמרה הנשמה: ואם המאורות הם הם המשפיעים מפני היותם נפתחים לגוף ולנשמה ביחד בעוה"ז, והם המשפיעים לנשמה בצאתה מן הגוף, והם המשפיעים לגוף ונשמה יחד עוד בזמן התחייה - מה יהיה ההפרש בין השפעה להשפעה, ומאין ימצא ההפרש?
193. האפשרות לשני הסדרים האלה היתה מוכנה מראש מתחילת הבריאה.
194. ז"ל בספר דרך ה׳ (א, ג, ט): "... שלא יוכל האדם, ולא העולם, מעתה להגיעה אל השלמות, עודם בצורה שנתקלקלה ... אלא יצטרך להם בהכרח לעבור מעבר ההפסד, דהיינו מותה לאדם, והפסד לכל שאר ההווים שנתקלקלו עמו. ולא תוכל הנשמה לזכך הגוף, אלא אחר שתצא ממנו תחילה, וימות הגוף וייפסד, ואז יחזור וייבנה בנין חדש, ותיכנס בו הנשמה ותזככהו".
195. וז"ל בספר דרך ה׳ על תחיית המתים (שם סי׳ יג): "... שמיד בבוא הנשמה בגוף, יהיה האדם ההוא יקר ונעלה, וגופו יקבל זיכוך ראשון, יתעלה בו מכל מה שהיה כל ימי חייו הראשונים, ויהיה הזיכוך ההוא כפי כל המעשים הטובים שעשה כבר ... ואחר כך יתעלו שניהם עילויים, כפי מה שראוי למי שהוא במדרגה ההיא" - היינו לפי מעשיו.
196. היי׳ ההשפעה ההדדית בין רוחניות וגשמיות.
197. כל חלקי האדם מקבילים למאורות שבספירות על כל פרטיהם. ומאידך גיסא - כנגד כל פרט שבמאורות - מקביל נברא אחד בעולם. עי׳ בספר דרך ה׳ (א, ה, ב): ובספר דעת תבונות (סי׳ קצ).
198. עוצמת ההארה של הספירות, שהן שרשי האדם והעולם, תלויה במעשי האדם - שקובעים את חוזק קשרו וקשר העולם עם הספירות.
199. ההשפעה השלימה של הספירות על הגוף והנשמה ביחד, תושפע רק לעתיד לבא אחרי התחייה, אחרי זיכוך הגוף והתעלות הנשמה, כמבואר להלן.
200. בזה מתורצת השאלה: על ידי הידוק הקשר עם צנורות ההשפעה, שהן הספירות, נשפעת השפעה גם על הגוף ועל כל העולם, כי כולם מקבילים לספירות על כל פרטיהן.
201. - השכר האמיתי אינו ניתן בעוה"ז.
202. כי בעולם הנשמות הן רק מתכוננות לתפקידן שאחרי התחייה. "אך השלימות האמיתית המעותדת לזוכים לה, לא ישיגוה לא הגוף ולא הנשמה, אלא בהתחברם שנית אחר התחייה" (ספר דרך ה׳, א, ג, יא, ועיי"ש סוף יב).
203. בינתיים בעוה"ז - הנשמה כערכה, והגוף כערכו, והעולם כערכו, מקבלים מן המאורות את השפע הטוב
במידה מסויימת לפי הכנת המקבל. אכן את מלוא ההשפעה יקבלו אחרי התחייה, כאשר יהיה המקבל שלם בגוף ובנפש.