כב) אמר השכל: באמת השאלה הזאת צריכה הקדמות לישובה. וצריך שתדעי כי הקב"ה רוצה לקיים עולמו, ולצורך זה הוא משפיע תמיד לכל הנמצאים. והוא שפע, שאם היה חסר, היו הנמצאים מתבטלים מיד. ונמצא, שזה השפע אינו הנמשך בכח הבחירה, ונקרא: קיום העולמות, שאינו בטל לעולם110. רק שפע ההרוחה, הוא העולה ויורד, נוסף או נגרע, בכח הבחירה. והנה אע"פ שאמרתי שהספירות אינן נקשרות אלא בכח הבחירה הטובה, זהו קשר גדול וחזק שיוכלו להמשיך על ידו השפעה רוחה; אבל למה שצריך לצורך הקיום שזכרתי, יש תמיד זה הקשר, שאינו נפרד כלל.
והנה כל הבריות יצאו מן הספירות אך ורק בבחינה הזאת הקטנה במעלתה, שהיא: בחינת קיום העולמות, היא הבחינה שאינה מצפה אל הבחירה, אלא עומדת בקשר תמידי. ולכן גם מי שיצא משם, נשאר תמיד כפות תחת שרשו, ומקבל כל קיומו ממנו, ואינו יכול לבחור מה שאינו בו בטבע ובכח מוכרח. ומאלה הנמצאים, יש מי שישיג השרש המכריחו ומקיימו גם כן; ויש מי שלא ישיג. והמלאכים הם המשיגים, ושאר הנבראים בעולם השפל, חוץ מאדם, אינם משיגים. כי אין להם שכל. אלו ואלו111 עומדים קשורים תחת שרשם לפעולתם התמידית ולקיומם התמידי112.
אך בני האדם הם יוצאים מן הספירות במה שהן עומדות להשפיע שפע הרוחה, רק שבבחינה הזאת אין בהם הקשר, אלא בכח בחירת האדם היוצא מהן, שאז בהמצא הקשר הזה על ידי בחירתו - יתחזק השרש; ובהתחזקו, יתחזקו יותר הנמצאים האחרים שיצאו משם. ואם לא - ישארו כלם במציאותם הראשונה המתקיים לבד, בלא שום רוחה; והקב"ה יהיה מקיים אותם בחסדו כל הזמן אשר גזר עליהם, עד ימצא מן האדם תיקון113, או עד שיהיה נראה (אשר) [יושר] משפטיו יתברך, שכל הזמן ההוא היה מאריך, ולא היה מי ששב אליו114.
כג) אמרה הנשמה: אך הימים העתידים לבא, שלא יהיה בהם בחירה, איך ומה הם, ולמה הם?
110. היא ההשגחה הכללית לקיום העולם, עי׳ בספר דעת תבונות סוף סי׳ קנד, על ההשגחה הכללית: "ואמנם
ההשקפה הזאת לא תחסר לעולם, ותולדתה להעמיד העולם על קיומו בכל עת ובכל שעה ובכל רגע". כלומר, השי"ת נותן לעולם קיום מינימלי תמידי, בלתי תלוי במעשינו, גם במצב גרוע, כדברי הגמ׳ (ע"ז ד:): "עולם כמנהגו נוהג, ושוטים שקלקלו עתידין ליתן את הדין". ועוד עיי"ש בעמ׳ ריא. ועי׳ בספר קלח פתחי חכמה, פתח קיג.
111. המלאכים, ושאר הבריות (חוץ מהאדם).
112. סיכום: הדביקות התמידית של כל הנבראים, חוץ מהאדם, היא בטבעם, אבל היא רק בבחינת קיומם. אבל הדביקות בבחינה יותר עליונה, שעל ידה נשפע שפע ההרוחה אל כל הבריאה - נוצרת ע"י האדם הבוחר. לכן האדם הוא במדרגה יותר עליונה אפילו מהמלאכים, כי על ידי בחירתו להדבק בבוראו, הוא גורם לשפע ההרוחה לכל הבריאה, ובזה מקיים את רצון בוראו בבריאת עולמו.
113. השוה (אבות ה, ב): "עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסים ובאין [ובכל זאת קיים הקב"ה את עשרת הדורות האלה בחסדו הגדול]. עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כולם" - כנגד חושך י׳ דורות האיר אורו של אברהם ביתר תוקף, ובזה תיקן את חושך דורות אלה, כי הפך אותו לגורם להגדלת אורו -"קיבל שכר כולם" והציל את העולם מאבדון. זו היא הבחינה "עד שימצא מן האדם תיקון".
114. ובכל זאת האריך אפו עד עת משפט. זו היא בחינה אחרת של נתינת קיום לדורות של רשעים, שמוזכרת שם בפרקי אבות (משנה ב): "עשרה דורות מאדם ועד נח, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסים ובאין, עד שהביא עליהם את מי המבול" - נח לא היה יכול להציל את העולם מאבדון, אלא יש כאן רק גילוי "שכל הזמן ההוא היה מאריך, ולא היה מי ששב אליו", בחינת "מאריך אפיה וגבי דיליה" (ירושלמי תענית ב, א). ולבסוף נראה יושר משפטו ע"י העונש שמגיע להם כיון שלא שבו.