שעתא דביה רעוא ולית זעפין
וזהו שיסד האריז"ל, בזמר של שלש סעודות, שאז מתגלה המצח, אומר, חדו השתא בהאי שעתא, דהיינו בשעה זו שנתגלה המצח, שאז יתגלה, דביה רעוא, שהארת החסדים שבו, היא מחמת תשוקה ורצון, ולית זעפין, ולא משום כח ושליטה מחמת עלית המלכות לבינה. שהרי עתה כבר יצאה מבינה, ועם כל זה, הוא דוחה חכמה, שהוא מחמת תשוקת החסדים הגדולים. ואלו החסדים חשובים הרבה יותר מחכמה, כי יש בהם מעלת שניהם, כי להיותם משפיעים החכמה לז"א, נחשבים בעצמם כמו חכמה.