* יא. ענין ב' שבתות

אמרו ז"ל שכל אור טרם נשלם צריך ‏לעבור עליו ב' שבתות, פי', דכל דבר יש בו חיצוניות ופנימיות, ומתחילה נשלם החיצוניות, ואח"כ הפנימיות, כמ"ש שאדם נידון בכל היכל, ואולי ז"ס צבת בצבת עשוי', פי' ד"מ כי בתחילה אדם רוצה להשגת אור תורה בשכל החיצוני שבו, אבל דורש בכל לב לרוח אין בו, לא יענה לו לעולם, אבל מרוב השתפכות נפשו לה' מרחם עליו ואומר לאסורים צאו, ולאשר בחשך הגלו, ונפקחו עיני', ורואה שרבים אשר עמנו מאשר עמם, וענין השכל החיצון פעל בנפשו כמו צבת המחזיק את עשת הברזל על האור ללבנו, וגורם עשית נפשו יפה וברה, כי תואר אמונתו מאוד נתעלה, בסוד תשורי  מראש אמנה, ומחמת זאת נעשה באמת תיקון גדול לשכל החיצוני,  כמו היין השוקט ע"ג שמרי', והשמרים לא יעלה על דעתם כלל להתעלות ולהתערב בהיין, אלא אדרבא עומד לרגלי' ומחזיקו ומטעימו ביותר, והבן שז"ע יין המשמח.

‏וזה סוד שבת הראשון, אבל צריך עתה  ‏לתקן ג"כ סוד שכל הפנימי ולכן בסוד באו שש, נעשה מה שנעשה, כי עולה על במתי עב ומדמה א"ע לעליון ופורק מעל עצמו עול המצוות כידוע, שזה מסוד אור הפנימי שמשמש עמו שלא בעתו, ואינו ממתין על שבת הב', לכן באותן הימים הוא קנית ותיקון נשמתו, וכאן מעשהו בפנימי כמעשיהו בחצונה, דהיינו אור הפנימי בעצמו נעשה לצבת לו, שאוחזת על ידה את נשמתו על התבערה, עד שמתלבנת יפה יפה שתהא ראוי' לבחי' השבת הב' שלימות האמיתי, בסוד צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנין מזיו השכינה, (וכ"א ואחד נכוה מחופתו של חבירו).

‏ר"ת - ד"מ  - דרך משל

ונמצא שצבת השני נעשה בכח צבת הראשון, והבן, וכאן ענין נצחיות התורה, שכל האותות שהיו בחצוניות יצי"מ וגאולה וקבלת התורה עוברים פעם שנית ממש בפנימיות, כי צריכים ‏להתדמות בכל מקריהם זה לזה.

‏וז"ע בחי' פתיחת התורה באה"ר, ‏שבאמת נולד מהול, והי' אור הלבנה כאור החמה, בסוד מצוה, כי הוא"ו נקבע בשלימות גדול בהמצה, וזה שגרם לו לראות מסוף העולם עד סופו, ונברכו בו כל גויי הארץ ומשפחות ‏‏‏האדמה, אבל כיון שהלך אחר עיניו לבטוח בהם, תיכף הוסר ממנו אותו השלימות הגדול היא הארת המצוה שהי' לו, ולכן פרק ממנו עול מצוה ונעשה ערל, וכיון שכן בכל פנותי' שפנה אז הי' מושך בערלתו, שלא יכול לקיים בשום אופן המצוה, עד שבסוף יוד דורות נשטפו כולן בהמבול, ונח מצא חן, כי הוא נולד מהול, בסוד שנאמר עליו זה ינחמנו וכו', כי נתגלה העטרה עד שסוף יוד דורותי' הי' אברהם, ובסוף וכו' קבל התורה, והבן. ומזה תראה ותקיש ביאה א' לביאה ב' תמיד

‏* יב. ענין ב' ‏שבועות

‏ענין ב' שבועות כי בשבוע א' ה"ס  תיקון הבא אחר קלקול, ושבוע ב' סוד תיקון שאפשר להיות מתקלקל, כי מתחילה התאמצו הענפים בגילוי ‏שורשם, וז"ע שיתא אלפין דהיינו גילוי שורש, ולכן אין פגמם מגיע לשורש, כי הוא  דשב"ל   בסוד שחת לא לו ושוא עבוד אלקים וכו', ויכתב בספר.

‏ר"ת – באה"ר  - באדם הראשון

‏ר"ת - דשב"ל  - דבר שלא בא לעולם

זכרון לחושבי שמו וכו', ואם אפשר   להמצא בהם צד פגום, הוא דוקא בהבטל בלי מעשה כלל, כמ"ש בעצלתים ימך המקרה, אבל בהגמר השורש אז יודרש העבודה וזהירות נפלאה, כי עתה כל ענינם לבנות אותו השורש כפי כחם   וחפצם, בסוד הבחירה בסוד אורח צדיקים כאור נוגה הולך ואור. כי הכל נגמר למעשהו לכן הי' ענין החיות רצוא ושוב, כי זה כוחם לבדק הבית ולבנותו כפי חפץ ש‏כל צדיק, ומעתה גם קיצם מתעלם, כי לא נתגלה עוונם, כי באמת לא חטאו אז, אם יתאמצו בכל כחם לעשות נ"ר ליוצרם, כי בהתרשלם ימעיטו כח הארות העליונים בנשמתם וכו', ודי בזיון.

‏ומעקרא היתה נשמתם פרי מעשיהם, והו"ע אוכלת בנעוריה בית אביה, נהמא דכסופא כשקול וטרי ‏אחורי אדוניו, כי לא הי' לה במה להשתכר, בס' אספקלרי' דלית לה מגרמה ולא מידי. 

‏אבל עתה נאמר לה ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב, ואת המות ואת הרע, ומעתה לא בשמים היא רק בפיך ובלבבך לעשותו ע"כ.

‏ומתחילה היתה בסוד אספקלריא דלית  ‏לה מגרמה ולא מידי, רק נראית על ידה נר ה' מלעילא, בלי הוספה ובלי מגרעת, אבל עכשי' יש לה עשיות ורוחנים ברוב התאמצותה למשוך שפע והארות, וכפי רוב דקות טהרתה, ועל פי זה יבנה ויתקיים אותו השורש, דהיינו ע"פ אותו הסדר שמראה ומתאמץ להעמיד את צורתה כן תשאר לעד ולנצח נצחים.

 ר"ת – והו"ע – והוא ענין

‏- המילים מודגשות בכת"י

‏* יג. ענין תפילת אדה"ר

‏ימק"ו ,הזרעים היו על פתח ‏הקרקע ולא צמחו עד שהתפלל עליהם אדם הראשון, פי', דהאור הזרוע סוד גילוי החומר למצוא מאה שערים כברכת ה', שמחומר הזה זורעין אח"כ שדה אשר ברכו ה', כדבר יוסף הצדיק הא לכם זרע, זה לא נתגלה אז זולת בתפלת האדם, כי הרגיש צער גדול מזה החוסר שאין לו במה להשתכר ולצאת לפעלו, והתפלל לה' שזיכהו לעובדו, ואז ניתן לו זה החומר דאתא קלילא והבן, והתפשטות החכמה עד החומר הזה נקרא צלם, וזה החומר נקרא דמות, והבן, וצלם הוא שורש לפנימיות דעולמות, ודמות שורש לכל הכלים דעולמות, והצורה דומה ליוצרה בצד מה, סוד תבא הנפש שיש בו ה' דברים חיה, ואינה ישינה, ‏וסובלת הגוף וכו' ותשבח לקב"ה שיש כל ה' דברים אלו וחומר, הוא סוד מה שאמרו ז"ל עשרה דברים יש בו באדם כבד כועס וטחול שוחק, כי הצורה אחת הוא, ועוברת באותם כלים למעשים, ‏פעמים כועסת ופעמים משחקת וכו'.

‏ובזה נקצץ רגליהו דהמחציפין לדייק ‏מאותו כוכב שמהלכו בכמה אלפים שנה חשבון דשבע שמיטות או קדמות, דהרי לך בעליל שהעביר הקב"ה כוכב צדק לגמרי משולטנותו בזכות אברהם אבינו, ובחזירתו פרע הקפותיו, ‏ולא שינה אכסניא שלו, מזה נשמע שאינו מחויב אותו הכוכב הגדול הנ"ל להשלים כל הלוכו, אלא יוכל להתראות באמצע הילוכו, בחפץ ה'.

‏יד. ענין שלימות התיקון

ב' וירא

‏ונגולו כספר השמים: פי' דבאמת ‏בראשית נמי מאמר הוא, אלא שנתגלה אח"כ, ועד שם לא הי' נודע מציאותו כלל כידוע, ועיקר גילוי דבר זה הי' באשא אוכמא, שז"ס טפת דיו שנפלה מעל הקולמוס, סוד נפשין דגיורין, סוד כל המוסיף וכו', כי משם נמשך אח"כ רישא דחיויא כידוע, והיינו משום אפרים כעגל לא לומד, ולא ידע שור קונהו, כי באמת לא הי' אז שום שלימות ‏וחשיבות באנפי נפשיהו, אלא בחי' דומה כמו אותיות הכתובים ע"ג ספר, והמה כלים מגלים חכמה נפלאה, אבל מי שוטה שיחשיב חומר האותיות, כי החשיבות להכותב אותם, והבן, וז"ס נגולו כספר השמים דהיינו לאחר התיקון יבואו ויותחדשו כל אותותינו, אלא בסוד ספר השמים, והבן, שמושג בו שבראשית נמי מאמר הוא, ומה שאותיות הנ"ל הי' מתחילה שבטים, ולא יוצלחו אפי' לעבודה, עתה מלאים רוח חיות.

‏

*טו . ענין הדודאים

ב' וירא

‏וילך ראובן בימי קציר חיטים וימצא ‏דודאים בשדה וכו' : אולי פי'

‏דודאים שהיא בחי' הזורח ושופע אור עד מלכות שבמלכות, בחי' דוד, סוד דלת שבדלת, ובשדה מצאה, שהגיע מכבר זמן הקצירה, שע"ד הי' האור זה מכוסה, וכאן התחילו סוד החסדים המגולים למטה מחזה, ולכן היו הדודאים אלו שייכים לרחל ששם קומתה, וע"כ תובעה אותם מלאה, תני לי מדודאי בנך, אבל רמזה לו המעט קחתך את אישי, דהיינו הלא ברשותך א"א להיות לגילוי סוד גדול הזה, וע"כ בהיות שחשקה מאוד לדודאים כי חלקה הוא כידוע, ע"כ אמר לכן ישכב עמך בלילה ההוא שסודה חצות לילה הידוע, וזה ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא, לרואה לך בעידונין ותפנוקין עילאים כמ"ש בזוהר, וז"ס לידת בן חמישי ליעקב, סוד ועל אלקי נורא הוד, ובן ששי סוד הפעם יזבלני אשי שסוד בן ששי כסגולת בן שלישי כנאמר שם הפעם ילוה אישי  ‏וזה שאחר ילדה בת ותקרא שמה דינה, ולא נתגלה טעם קריאת שם הזה בתורה, ורק חז"ל פירשו שדנה דין בעצמה שאם זה זכר לא יהי' אחותי כאחת השפחות, והתפללה עלי' ונהפכה לנקיבה, ומזה ראי' שהכל קדוש ומקודש בסוד לא יגורך רע, וענין הבת שירדה, הוא ע"י תפלת לאה בעצמה, והבן, וזה שרומז רש"י "הקב"ה סייעו שיצא ממנו יששכר, סוד בן חמישי ששם אתקשטת אימא במאנא דדכורא, בסוד יראה כל זכורך ‏פני האדון ה'.

‏אלא מתוך שדנה דין בעצמה ונולדה ‏דינה, שנהפכה לנוקבא, אז הדר יעקב להיות קובע דירתו במשכן רחל, ושמחה דלידת זבולון יורה שהי' כאן ג"כ שלימות גדול מאוד נעלה, כי אמרה, ‏זבדני ה' זבד טוב, והבן.

‏*טז . ענין קדש עצמך במותר לך

יג' מרחשוון

‏טעם על הנולד ערל ומוהלין אותו, ‏נראה כי באותו עור הנוסף אין בתולדתו רע, אלא טבעו עוד בשעת מעשה להרבות אהבה בין איש לאשתו. אלא מתוך שלב האדם נמשך אחר כל תאוה בעורון גדול, לכן טבע העור נוסף הזה להיותו מסית גדול ליטול ממנו צורה הרוחני, ולשלוט עלי' דרך תאוה החיצוני, לכן בשעת לידה אינה מזגו מוכרח לרע, אמנם ע"כ לשבת יצרה, וא"כ לאדם בעל יצה"ר שלא יהי' מושך והולך בעורלתו ע"י מעשים בהמיים, לכן הודיע לנו הקב"ה מצות מילה, להודיעך שגם שע"י חיתוך תמעיט אהבה שבין איש לאשתו, אבל כיון שאין שום פגם בעיקר התכלית, כי עדיין ראוי להוליד בנים, ע"כ מצווה ועומד הוא להשמר מערלה, וישמש כאן יראה במקום אהבה, ללמדך ששניהם שוים לפני המקום והושם בטבע הבריאה להיות מצוי הערלה ע"ג העטרה, כדי שבביאה א' טרם הי' לו פנאי להיות מושך בערלתו, שיהי' בביאה זו מחוקק ‏אהבה גדולה, ולכן אמרינן שעוד לא הי' לו אז שם ערלה כלל, אלא בסוד משמש גדול, בסוד שהי' עדיין ערום בלי בושה, ולכן אמרינן שאדה"ר שנולד בצביונו הי' נולד מהול,  פי' הערלה דהיינו אותו העור נוסף, שאח"כ מחמת החטא קנה שם רע לעצמו בשם ערלה, זה הי' לו, אבל נקרא ג"כ מהול, מפני שהי' צריך להיות אז משמש בקודש, אבל כיון שטעם טעם ביאה, ונתערב ג"כ טעמו של העור בסוד וילך עמו לוט, ע"כ שלט עלי' אח"כ הבושה, שזה הי' גורם פגם גדול לקדושה, ואז הי' מושך בערלתו דהיינו שהקנה לו שם רע, ואז ניתן מצוות מילה, ופריעה ואטיפו דדמא, ‏והבן.

‏וז"ס אשרי העם שככה לו דהיינו ‏שבח ישראל שזכו להיות הכתר הולמתן, ולא תעלה על דעתך שכלום חטאו ישראל בעגל חלילה, ע"ז תיכף אומר אשרי העם שהוי' אלקיו, דהיינו דהתפשטות הג' אלפים דקדושה, הי' נמשך ובא עד הערב רב שהי' מהפכים מדת הרחמים למדת הדין, אבל וסער על ראש רשעים יחול, כי אמר תיכף רעיא מהימנא מי להוי' אלי, ובקדושת בני לוי נפלו מן העם דהיינו הערב רב שלשת אלפים, אבל בישראל לא נגע ולא פגע כלל, כי הם אדרבה החזירו מדת הדין למדת הרחמים, אלקים להוי', וז"ע אשרי העם שהוי' אלקי'. והי' שם שמים מתקדש יותר ויותר, והכל יודעים בשביל מי נזרע השדה, דהיינו בסוד שנאסף הכל לגורן וניכר אז החטה הדרושה לבעליה, ושם נפלו כל בעלי הדין דהיינו הקש והתבן, וז"ס אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו' ועלהו לא יבול, סוד העלה הוא ‏חצונית שומרי הפרי כי הרחמים גדולים עד אין קץ, והכל מתקיים לבעלה אפי' העלה בגי' ז"פ י"ה והבן, אבל לא כן הרשעים המתים בדין, הם בחי' קש ותבן כנ"ל שהם כמוץ אשר תדפנו רוח, ולא תשאל את ה' א"כ למה נחוץ לאסוף בגורן כנ"ל, כי זה גרם שהכל יודעים בשביל מי נזרע השדה, דהיינו התגלות הוי' בתכלית גילוי וקדושה, כיחד סוד סולת המנופה בי"ג נפין, והוא סולת בלולה בשמן כתית למאור בלתי להוי' לבדו, ונראה ענין ע' פרי החג שהם כפרה על ע' שרים כידוע, יש להתבונן מי המה עשרה כתרין תתאין, נראה שז"ס ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח, ‏כנ"ל כבן המתחטא וכו':

‏*יד . ענין תרי"ג אברים רוחניים

‏כל הבריות יוצאים בסוד התנוצצות של האותיות. פי' גופו של בריה הוא האותיות שבה, אבל הם תמיד שקטים ‏במקומם, והרוח יורד עליהם, אם הם מסודרים לו, ואז מתנוצץ ומאיר אותו בריה, והנה תרי"ג איברים הנקבעים באדם, מקודם המה בסוד אותיות בלתי מסודרים, והאדם בסוד מעשים טובים ועבודה, זוכה לסדר אותם מעט מעט, והוא אז בסוד לחם עוני, כי הנוקבא עדיין לא נתחברה בדכורא, ונקראת מצה, וכשנשלם בבחי' זו, ומסודרים האותיות בסדר נאה ומתאים, אז תיכף יורד עליהם הרוח חיות, כי הנוקבא אתחברת בדכורא, ומעתה אין עבודתו והמשכת שפע בבחי' מצה כמקודם, אך בבחי' מצוה, כי הוא"ו ניתוסף ואיקבע בהנוקבא לסוד המצוה, ואז בעזרת תרי"ג אברים שקבלו כאו"א ‏חיות דקדושה, מקיים תרי"ג מצות עמם, שכל אבר מיוחס למצוה מיוחדה, ויש אבר אחד מן התרי"ג שיש לו סגולה יותר מכל האברים, שהוא עצמו כולל ומקבל את כל התרי"ג מצות, פי', דבשאר איברים אם יופגם יהי' הפגם בפרט שבו, אבל אבר זה אם יופגם במשהו לא יסוגל כלל לקיים שם מצוה, והוא עטרת הברית, שבהמצא המאור הזה במקומו, מסוגלים שאר האברים לעשות המעשים ‏הנרצים במצוה.

‏*יח. ענין תרי"ג מצוות ותרי"ג אברים

‏ט"ז ימים למרחשון תרף

בהשלים האדם תרי"ג עיטין נשלמו ‏תרי"ג איבריו והועלה נפשו כלולה להוי', אבל שם כור לזהב ומצרף לכסף, אז ניתן לו מצוה האחת הזאת, אם תגיל נפשו בה, ואם האדם עדיין אינו מזוכך כל צרכו, אז נמצאים גידין בקרבו אשר אין להם כח בשלימות להיות ‏עובד בשמחה, ואם אינו נותן תהילה לבוראו בשלימות, אז בוראו ישים תהלה בו, ויגרשהו לעפרו אשר לוקח משם, וז"ע תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה וטוב לבב מרוב כל, ועבדת את אויבך ובמצוק מחוסר כל, ‏והבן.