‏קי. ענין חירם מלך צור

‏כ"ז תמוז

‏איתא בילקוט כתב יד, שחירם מלך צור ‏כומר נמוך פחות לעכו"ם, הי' ועבודתו נמאס לו, ורצה להדבק בישראל ובאלקים, אבל לא הבין בחכמת התורה, ולמיעוט ערכו מאסו בו בני ישראל ולא רצו ללמד אותו, וקרה לו שהכומרים גרשו אותו, והתפרנס בצער גדול בעוני ובחוסר, והי' לו נושים הרבה, עד שקצה מאוד בחייו, פעם אחת כי הוי דחקא לו שעתא עד מאוד, נרדם מתוך בכי' גדולה של צערו, ויחלום והנה איש צורה רם המעלה עומד עלי' ושואל אותו, הנה תדע שיהי' לך מעת מחר זמן קצוב שתהי' לך כל מה שתשאל נפשך, כי מזל ההצלחה יופיע עליך ואני שלוחו, לכן לא אמנע ממך כל מה שתשאל, ואמור מה אתה חפץ, והתישב חירם בליבו מה חסר לו, וראה שהכל חסר לו, פרנסה וכבוד, והוא תאב לכל דבר, אבל כיון ששמע שיהי' רק על זמן קצוב, לכן השכיל ואמר שאינו חפץ כלל, כי אם בחכמת תורת ה' יעלה שיאו יותר מכל אנשי העולם, וידע כי יתקרב לאלקי' וממילא אח"כ לא יחסר לו כלל, כי ידע שאלקים עונה לקוראיו בעת צרה, וענה לו השליח מן המזל הקשית לשאול, אבל המזל עומד לך, ותדע שחכם תחכים מן כל הארץ, וגם עושר וכבוד יהי' לך כי ‏יקרה היא מפנינים וכל טוב העולם בידך הוא, ויקץ חירם משנתו וישמח מאד כי התקוה נאמנה היתה בלבו, שהחלומו זה ‏לא שוא ידבר, וכי המזל משחק לו.

‏ותיכף מצא לבו רחב, ורוח ה' לבשה ‏אותו, ונטל ספרי ישראל אשר לא הי' לו מקודם שום השגה בהם, ועתה בסקירה אחת הבין כל שורש דבר לאמיתו, ובזמן קצר מאד החכים והשכיל כאחד הגדולים אשר בארץ, עד שאנשי צור הכירו במעלתו והמנו אותו למלך עליהם, מפני שחכמתו גדולה עלי' כ"כ, עד שהי' יכול להוכיח לערלים שבעירו שה' מושל ומשגיח בארץ בחכמה נפלאה, שלא שמע ולא ידע שום נברא בעולם.

‏ויגבה לבו מאוד על כל בני דורו, ועל כל עם קדוש זרע ישראל, ואפי' על שלמה המלך וחכמתו נבזה הי' בעיני', כי ידע שחכמת שלמה בפרט זה קטן ממנו הרבה, ויבז אותו בלבו.

‏ויהי במשך הזמן, עוד גבה לבו להמעיט ‏ערך קדושת תורת משה, כי אמר למה כל הטרחא הגדולה כי אפשר ללמוד העולם חכמתו שהיא בעיני' קלה ומובנת יותר, ונראה לו אז שהוא מצא חן בעיני בוראו יותר ממשה רע"ה, כי מחמת רוב שפע החכמה והזיו שהשעה הי' משחקת לו שכח שזה רק מזל שעה גרם לו, ולכן הי' מטעה את עצמו כי נביא גדול ‏וקדוש הוא לשמים.

‏פעם, קרה מקרהו בשדה, איכר אחד פילוסוף, ואמר לו שמעתי עליך שנביא אלקים אתה, הטעימני מחכמתך, ‏ותיכף בגבהות לבו פרש שמות החכמה לפני', אבל אותו הפילוסוף שאל אותו שאלה קטנה ולא ידע לפרשה, והתקצף חירם כמ"ש ונר רשעים ידעך, ואמר שקר ענה בו בוראו וכפר בחכמתו, אבל כיון ששמעו בני עירו שכפר בחכמתו בעצמו, תיכף הורידוהו מגדולתו, ויבזו אותו למאוד, והי' מבלה מכאן יתר שנותיו ‏בבושה ובחרפה לדראון עולם:

‏קיא. המשך הענין, וג' קדושות

‏וזה שהוכיח אותו הנביא, בין כוכבים ‏שמת קניך משם אורידך, אמר ה' צבאות. כי דימה בנפשו לבזות קדושת ישראל, וכינה אלקית למזל, אבל משם אורידך דהיינו שהפך עלי' המזל. כנ"ל, וזרע ישראל שבחו לאלקי ישראל, שמלכותו בכל משלה, ואפי' על אותו רשע שעלה לשמים שיאו, הוכיח עלי' הקב"ה שהמזל בעצמו לא ישנה כלל ‏מחפץ אלקים, כי הפיל לרשע מאגרא רמא לבירא עמיקתא, ובני ישראל ראו שהמזל בעצמו כפוף תחתיהם, ולא יעשה יותר מאשר יתגלה כח שפע אלקי עליו, וכל אשר חפץ אלקים עשה בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד מלבדו, ואין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו ‏מלאך מלמעלה שאומר לו גדל.

‏קיב. המשך הענין, וחלק אלוק' ממעל

‏וזה שהתורה הקדושה עומדת ומזהיר, ‏לא בשמים היא שיאמר מי ‏יעלה לנו השמימה ויקחה לנו ויעשנה, ולא וכו', שאותו רשע הי' עומד ומכחיש שצריך לעלות השמימה ליטול חו"ב משם, ‏שבל"ז אי אפשר כלל וכו', והי' מקצץ בנטיעות, שהי' אומר שאין אלקים בארץ, ואין שכינתו בתחתונים, וכי התחתונים צריכים לעלות השמים להתתקן שם, ונגלה חרפתו לדראון עולם, כי אדרבא בשביל שהוא עלה לשמים משם נפל, אבל זרע ישראל מאמינים בני מאמינים,     שמעולם ‏לא זזה שכינה ממקומה.

‏קיג. המשך הענין, וסוד התפילה אנא ה' הצליחה נא

‏ודרך התיקון כבר נמצא בארץ הזאת, ‏בסוד מעשה המצות בדרכי התורה הקדושה, בסוד ג' קדושות המצוים וקיימים בארץ, שהוי' עומד תמיד ומאיר לישראל שם, דהיינו כהן גדול במקום קדשי הקדשים, בזמן יוה"כ, שמופיע משם קדושתו הרמה על כל השנה, וז"ס בפיך ובלבבך לעשותו דהיינו לבקש בפיך מהקב"ה שיזמין לעיניך אותו המקום קדוש, ותהי' זאת בזמן המיועד ונרצה מה', ובקדושת נפשך, אז תתענג על הוי', כי תראה בעיניך ששכינתו מצויה בתחתונים השפלים, בסוד אשת חיל עטרת בעלה, ואפילו הטבע שכל ענינה נראה שמראית שהיא בעצמה המושלת, ואמונת ישראל מקדש אותה, ותראה שה' שוכן בהטבע והוא אחד ושמו אחד בלי פירוד חלילה כלל, ‏וז"ע התפלה אנה ה' הצליחה נא, וז"ס עשרה דברים שנבראו בה"ש בערב שבת, דהיינו שמלבד מה שפעל והכין מלאכת יום ביומו בסוד ארבעים מלאכות חסר א', אבל בה"ש דשבת אז דרך בני אדם לפעול רק מה שצריך על שבת, וכמו כן פעל הקב"ה אז בארץ אותן המסתרין דמלכא, הן בחי' הקדושות בארץ שמשמשים עמה רק למלך לבדו, ומגלים בשעתם הנרצה לעם קדוש בלבדו, והיא המטה ובאר וכו', להראות שלא עזב הקב"ה את הארץ ומסרה ביד הס"מ, רק אדרבה שמה ברשותו ממש, מגולה ענינים הנוגעים רק לה' לבדו, בסוד חלה מן העיסה שמקדש כל העיסה, והבן, וזה מגלה חלק אלקי ‏ממעל שדבוק בכל .

‏‏כ"ז תמוז

וז"ע מחלוקת קרח, שנטל מקח רע לעצמו, וכמו שפרש"י ראה שלשלת גדולה יוצאה הימנו, שמואל שהי' שקול כנגד משה ואהרן וכו':

‏ופירשה מוה"ק שי', שבאמת כבר ‏נתקדשו ישראל, והי' קרוב מאד לזמן התיקון השלם, שהוא סוד שמואל, ששקול כנגד משה ואהרן, דהיינו בלי חילוק מדרגות, בסוד שושבינין, וכיון שראה שמשה אומר שאדם אחר זולת אהרן לא יקריב לגדר שעמד בו אהרון, דהיינו בחי' המדרגות זע"ז, חשד למשה שמעכב התיקון שרוצה להחזיק בנשיאות, וז"ע עינו הטעתו, דהיינו פגם התלוי בעינים, כמו שלשלת קשור בשמים, שכל הקרוב אליו יחזק בה, וזה כל העדה כולם קדושים, כולם שמעו מפי הגבורה אנכי ולא יהי' לך, אבל הי' חסר משהו לתיקון השלם, ואלמלא לא חלק קורח הי' באמת גמר תיקונו, אבל הי' ‏חסר משהו כנ"ל, ולכן קרה מה שקרה, ונפסק כל החבל, וירד חיים שאולה עכ"ד. ונראה פי', שבאמת קרח לא כיון מחלוקותו למשה, כי ידע שעבד נאמן הוא ואלקים יעננו בקול, ולא חלק על המורגש לעינו, אלא הרגיש בעצמו, לאמיתו, שנשלמה המלאכה, דהיינו שראה כ"ד משמרות יוצאים הימנו, ומתנבאים ברוח הקודש, סוד כ"ד בתי דינין, וכמו כן כל ישראל, לכן אמר וחשד למשה שאין זה אלא לחלוק כבוד לאהרון אחיו, ומנע אותו לעבוד לשרת, בסוד ג' קדושות ביחד, דהיינו כנ"ל, וזה סוד שלשלת גדולה משמים לארץ שנגלה לעיני הכל, אבל הי' לו להאמין למשה, שזה הי' הניסיון האחרון שהי' לו לעמוד בו, ואז תיכף הי' גמר התיקון, וכיון שלא עמד בניסיון, ולא שמע לנבואת משה, אז ירד חיים שאולה, וז"ע שטעה בדברי משה בעצמו, כי משה אמר בוקר

‏ר"ת – מוה"ק שי'  - מורי הקדוש שיחיה

‏וידע וכו', ואת אשר יבחר בו יקריב אלי', והוא דימה שהכונה אלי', כי ידע בנפשו ששלימה היא לאמיתו בלתי לה' לבדו, אבל עינו הטעתו כנ"ל, מחמת שלא עמד בניסיון הנשלח לו בדברים ‏האלה.

‏ובאמת, אם תדקדק תראה, שגם הירידה ‏שאולה לא סִבב עליו משה אלא שלקח מקח רע לעצמו מתחילה ועד סוף, כי באמת לא הי' כאן יותר, אלא שקורח שמע מפי משה מפי הגבורה הרינה של תורה, שהי' מתגלה תמיד בעת עבודת הקטורת כדרכו, ולכן גם עתה בעת הקרבה, מיד יצא בשמחה ושירים הרנה של תורה, וזה סוד פֶה הארץ שנברא בערב שבת בין השמשות, נתגלה אז בסוד "בזאת" תדעון כי הוי'ה שלחני לעשות את כל המעשים האלה, ולא מלבי.

‏וז"ס ואם בריאה יברא, אם בריאה מכבר  ‏מוטב, ואם לאו יברא, ואהרן הכהן שהי' מחשבתו זכה וצלולה קבל הרנה הזאת בשמחה והתלהבות עצום, שהכיר עד כמה מתפשטת קדושת הבורא ית' שלא החסיר כל טוב מעולמו, וכל הנוראות ‏כולם ברואים ועומדים מששת ימי בראשית, ומצפים שיגיע זמנם לשרת לשם ה' לקרב ישראל לאביהם שבשמים, אבל קרח לא הי' מחשבתו צלולה כ"כ מחמת שלא עמד בניסיון, ולכן לא הי' יכול להאמין את משה ג"כ בסוד הנ"ל, שהיא בריאת פה לארץ, ולכן תיכף באותו רגע נבלע חי באותו פה ממש, בסוד ונשבר כד על המבוע, הוא וכל רכושו הרב, ותדע כי אם שהי' מאמין לדברי משה בסוד פה הארץ בב' הצדדים שבו, א' שכבר נברא בעוה"ז עוד מששת ימי בראשית, ורק בין השמשות, ב' גילוי דעת של משה רבו שאמר שאותו פה מוכן ג"כ לבלוע אותו פתאום שלא כדרך אנשי העולם, אז הי' תיכף חוזר עכ"פ בתשובה, ולא הי' עובד עבודתו בשעת מעשה, ולא הי' מזיק לו לילך לאבדון מכל וכל, כי בעת ההקרבה לה' צריך טהרת המחשבה בזריזות נפלאה, כי המחשבה פועלת בו הרבה, ותדע מחוֹשב שלא לזמנו, או שלא במקומו פגול הוא, ותחת הקדושה תבוא טומאה תחתי', משא"כ שלא בשעת הקרבה, שאין המחשבה פוגם כ"כ, והבן מאוד, שזה הי' דוקא מדרגתו:

‏קטו. ענין הדגה אשר אכלנו במצרים חנם

‏זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חנם וכו': והקושי' נודע כי עבדו עמם בפרך וכו':

‏ונראה, שמשעה שנגלה הדיבור אל משה ‏לגאולת ישראל, הגם שלא הגיע עוד לישראל, תיכף נעשה הרגש במצרים, שלא העבידו עמם, ומ"מ אכלו את הדגה וכו', והרי כמו בחנם, כי נפרק אז מהם קושי השעבוד, והי' מתוק לפיהם אז גירותן במצרים, (וז"ש נרפים אתם נרפים, דהיינו מה שכבר פרקתי מעט עולי מעליכם, והבן) ובאמת הי' זה להכינם לקבלת דיבור ה', שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, ועוד טעם כמוס הי' בדבר, כדי שבסוף מ' יום שבושש משה וכו', הי' להם לקבל מאותו זמן שאכלו הדגה במצרים חנם וכו', והי' מסופק לשביעתם ולא הי' ‏נקהלים לאמור עשה לנו אלקים וכו', אלא ידוע שבכל השפעה יש ב' הקצוות, וצריך לאחוז או בימין או בשמאל, והאחיזה בהכרח מטעם שאין דבר לבטלה כידוע, וא"כ כיון שלא קבלו מצד ימין, להציל את נפשם בעת הנ"ל, אז גרם זה אח"כ שהי' עליהם טרחת התורה למשא, והי' מתלוננים שהי' די להם לעבוד בוראם כמו שעבדו במצרים ‏בבחי' דגים, והרגישו בבחי' זו ג"כ שלימות, וזה הי' פגם גדול להם בבחי' אהבה כידוע, והבן.

‏וז"ע בפי' ושפתיו כבדוני,  ‏דהיינו שאמרו נעשה ונשמע בכל אופנים שבעולם, ומעקרא עושה והדר לשמוע, וכיון שבאו לידי מעשה לא הי' רוצים אלא בחי' משה ‏דוקא.

‏קטז. ענין ישמח משה

‏‏כ"ז תמוז

ענין ישמח משה וכו': שהוא סוד בתחום קודש דשבת, סוד היתר ‏דאלפים אמה לכל הצדדין שבעולם, שהוא סוד ב' אלפים דימות המשיח, שהי' התודה טמונה וגנוזה להם ב' אלפים שנה קודם שנברא העולם, וז"ס כליל תפארת נתת לו בעמדו לפניך בהר סיני, (בסוד נתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. וב' לוחות אבנים, תפלת שבת ותפלת חול כי בכל ביתי נאמן הוא, ועבד נאמן, וזה הנחמדים מזהב ומפז רב, שהוא שביעה בלא תענוג, דהיינו אוהב כסף לא ישבע כסף, דהיינו לאחר מי מריבה, שהי' דוקא בחי' ואת והֵב בסופה, כי צדיקים תחילתן יסורין וכו', ‏ומתוקים מדבש ונופת צופים, דאפי' לאחר שתיקן בחי' שפגם בבורא ית' ויתעלה, אבל לא תיקן בחי' רבו שלמדו חכמה, שהקב"ה מדקדק על כבודם יותר, כמ"ש באחאב שפשט ידו לפגוע בנביא ד', כתיב ותיבש ידו, דהיינו לאח"כ אפי' נשבע בחכמה, אבל כלה התענוג בשביעתו זאת, כי נשלמה תאותו ודי, משא"כ בימי משה נאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך, שה"ס ישבעו ויתענגו ביחד, דהיא זווגא דלא פסיק ‏בסוד תענוג תמידי.

‏קיז. המשך הענין, ושמרו בנ"י את השבת

‏וסוד תפלת זאת היא, דגלוי וידוע שנצח ‏ישראל לא ינחם ולא ישקר ולא יעשה עולה, ולמה הודיע לנו הבורא ית' וית' את כל אלה, וה"ס ושמרו בני ישראל את השבת הוא ענין כעין ואבי' שמר את הדבר, למאי זאת, הוא רק כדי לעשות את השבת ‏לדורותם, דכלום שררה נתתי לכם לענג את עצמכם, אלא עבדות נתתי לכם, דהיינו לעשות בערב שבת את השבת לדורותיכם, כי ע"כ היה רישיה בשמיא אתתקן, ואחרי הודיע לך האלוקים את כל זאת, אין נבון וחכם כמוך, א"כ עליך המלאכה לעשות את השבת לקבוע, וקיים לכל הדורות שלאחר כך לנצח נצחים, כי ביני ובין בני ישראל אות הוא לעולם, פי', הוא "האות" שממנו נבראתי, ועתה צריך להתאמץ אשר כל הד' אותיות דשם הוי' יאירו ויתנוצצו, כאותו האות בשעתו, וז"ע כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש, דהיינו שע"כ הי' רישיה בשמיא אתתקן, בסוד החול שקודם לשבת, ואח"כ יום השבת בסוד טעמו וראו וכו', דהיינו אבן מאסו וכו', שהי' ‏כל מוכן ונגמר בשמים מלעילא, סוד יוד שבשם, ומעתה, כיון שאותן ב' לוחות הנ"ל הוריד בידו לעיניך, וכתוב ומפורש בהם שמירת שבת, מעתה עליך הדבר לגמור ולהאיר את ג' אותיות הו'ה שבשם, שיזהירו כמו היוד שממנו נבראת, וזה שמבקשים עם מקדשי שביעי כולם ישבעו ויתענגו ביחד מטוביך, לדורותם, (ולמלשינים אל תהי תקוה וכו'). ‏בסוד הב"ל.

‏קיח. המשך הענין, ועץ הדעת טו"ר, הכריז שהכל שוים לפי   המקום

‏וז"ע ויצו ה' אלקים על האדם מכל עץ הגן אכל תאכל:

‏עי' בכש"ט,(ר"ת  בכש"ט – בכתר שם טוב למר"ן הבעש"ט)  ופי' דכבר בעיניך ‏תראה נטיעת האילן דעץ החיים בג"ן סדרים, דהיינו סוד הוי' בההין, וא' באמצע הווין, שבגי' ג"ן, דהיינו ששת ימי מעשה ה' ויום השבת, ועינך רואה שא"כ שום רע בעולם, וכל האילנות טובים מאד, וכולם לאכילה עומדין, ולמה הראית לך כאלה כדי שתדע שאין כאן רע כלל, ‏פי' שלא תמצא מעתה בחי' בעולם לאמור שאינה כ"כ טוב למאכל, אלא הכל שוה לפני המקום, ולכן כשתטעמים בפיך, ותאמר שזה טוב יותר למאכל מזה, תיכף מות תמות, (וז"ע מי הגיד לך כי עירום אתה) ולכן נקרא אותו החטא משוך בערלתו, שהוא בעצמו משך עליו הערלה, כי ע"כ לא הי' מצויר כלל לעיני' שיהי' נמצא רע בעולם, וכל היום וכל הלילה הי' מכריז ואומר שהכל שוה ‏לפני המקום.

‏ונראה שזה הביא לו לשמוע בקול אשתו, ‏מפני ששכח כח הקדושה דששת ימים שקדמו, שהי' עומד לו בסוד גן עדן שבארץ, דוקא, שהי' מטייל ברגליו בכל מקומות הארץ בקדושה עליונה, בסוד שכינתו בתחתונים דוקא, ואינו כלל למעלה ביחוד, רק נמשך עד הארץ, סוד אלקים גי' הטבע, אבל מחמת התענוג ‏הגדול שהי' מלאכי השרת נושאי כלי' הוי' משמשים לפניו תמיד, נשכח ממנו כח העצום של בחי' הקדושה הנ"ל, לכן שמע לקול אשתו, שזה טוב לפני המקום לעבודתו יותר מזה, וכיון שנדבק באילנא דמותא, ירד מכל מדרגתו, ונגרש ‏מג"ע הארץ:

‏קיט. ענין יציאת מצרים

‏הנה בליל פסח היה אז גילוי א"א, ‏שנכנסו בז"א כל מוחותיו בתכלית השלימות, בלי שום הדרגה, אלא בבת אחת, וזה מדרכי תעלומות חכמה, שהגם שלא אשתאר כך, כי אין שום דבר נקבע ומתקיים אלא בסור הדרָגה, אבל מתחילה ‏בליל פסח באו המוחין בב"א בלי הדרגה, ומחמת זה נכנעו כל אויבי ה', ויקרא פרעה אל משה ואהרן לאמור צאו ועבדו וכו', ואז אין זמן מלחמה עמהם, כי יכנעו מאוד, ולא ישמע אפי' קולם, בסוד ולא ‏יחרץ כלב לשונו.  

‏קכ. המשך הענין, וקריעת ים-סוף

‏ואח"כ חזר הז"א לקטנותו, כי ‏נסתלק ממנו אותו אור הגדול הנ"ל, והי' זה שהגם שהאויבים בהכנעה רבה הי' נמצאים, אבל הקב"ה לא חפץ בהכנעתם, אלא נתן להם כח מחדש להלחם, וז"ע הקטנות, שבסוד זה ה' נלחם עמהם ומשחיתם אחת לאחת ‏בהדרגה, עד יתמו מן הארץ ורשעים עוד אינם, ובסוד זה זכו לקריעת ים סוף, ששמה נתגלה כח יפה של מטה אלקים ביד משה, שהרים אותו שנשמדו כל המצרים, לא השאיר בהם עד אחד, ולכן הי' צריך המצב קטנות דז"א להנקם מהם, בהיות שבקטנותו הי' מעורר אותם לרדוף אחר ישראל, וגילוי עתיקא ממקומו הי' בוקע הים, ונאמר אז לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, כי ‏באמת הי' מורגש כן ומסוגל היטב להשמידם עדי עד, לולא שגרמו העוונות, והבן מאד.

‏קכא. המשך הענין, ומרה

‏אבל הי' צריך עוד לתיקון הז"א במקומו ‏בקטנותו, בלי גילוי עתיקא כי ההבטחה כבר באה שלא יהי' צריכים כלל לכח המטה, ומחמת זה הביאם למרה שהמים הי' מרים ולא יכלו לשתות. ולפי מדרגתם הרמה אז הי' צריכים להתאמץ בבטחון, ולבקש בלי שום תלונה כלל, אבל לא עמדו בניסיון הנידון והתלוננו, אבל תיכף ומיד ויורהו (ויראהו) ה' עץ, שסודו הי' הרדופני, שהי' ג"כ מצד הדין למטה, וישלך אל המים וימתקו המים, שז"ע שבא להם גילוי שצריך בחי' עבודה ג"כ, ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, והכל לפי רוב המעשה, שז"ס ז"א במקומו, אלא בא להם אותו ההבטחה טובה, שכל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים ‏עליך, פי' שאינך צריך עוד לדינין הקשין שהי' במצרים, כי כבר כח המטה בקריעת ים סוף השמידם מן הארץ, ואין צריך להם יותר שיותקצו לבחי' זו, ליתן כח במטה לקריעת י"ס, אלא אני ה' רופאיך, בדרך מחלה שאינו ממית, אלא חולשה ותיכף רפואה, כדי שתדע שאני ה' רופאיך, וז"ע עבודה בדרך תיקון, וז"ס שם ‏שם לו חוק ומשפט.

‏ומשם נסעו לאלים, סוד יסוד אמא, סוד ‏א"ל מ"י, ושם מצאו תיקון גדול על המים, דהיינו י"ב עיינות מים, סוד י"ב צירופי הוי', וע' תמרים עליהם, סוד הוי' בניקוד אלקים, והי' מתגלי להם כל הי"ב צירופים וע' ניקודים, סוד עין טובה, עין רבתי דאמא, ואז כל הע' אומות נכנעו  

‏ר"ת –י"ס - ים סוף:

‏תחת ישראל, והודו והללו את ה', כי נשגב שמו ביום ההוא בסוד        ‏מי כמוכה נאדר בקודש.

‏קכב. המשך הענין, ורפידים, וקריעת ים סוף

‏ומשם נסעו לרפידים, כי ע"כ הי' תיקון ‏הז"א בסוד גילוי עתיקא, ואח"כ נתתקן במקומו בכל בחי' שלו, בסוד יסוד אמא בכל ההתפשטות כנ"ל, אבל עדיין צריך תיקון הנוקבא, שכן צריך לתקן כל מדרגה ומדרגה לפי עצמה, שיזכו להשלמה בתיקון גילוי א"א בחג השבועות, ולכן נעשה שמה בחי' חיסרון המים, שהוא תיקון הנוקבא בסוד הצור, ואז לא הי' להם לריב את ה' ולנסותו, היש ה' בקרבנו, והי' נתקן הצור בסוד דיבורו של משה ‏כמו במרה, שהיא תיקון הז"א, וכמו התורה שהורם אז משה, בסוד העץ הרדופני, סוד חוק ומשפט, ונגוף ורפוא כאחד, פי' תיכף בלי שיהוי זמן, אבל רבוּ במסה ומריבה, עד שאמר משה עוד מעט וסקלוני, ולזה לא הי' תיקון הצור בסוד ‏הדיבור, אלא בסוד המטה.

‏וזה גרם להם אח"כ בנתינת התורה, שהי' צריכים לכפית הר כגיגית וכו'.

‏קכג. ענין מימיך במחיר יבואו

‏כ"ו תמוז עטרת

‏מימיך בכסף יבוא: פי' שבשלמא ‏קודם הבית המקדש, שהי' קונים מים דארץ ישראל מכנענים, דהיינו ביגיעה היא, שהם לא הי' חופרי הבאר אלא הכנענים חפרו אותה, מאבותיהם ירשו, וכיון שכן ידוע שהעובדים, באמונה הם עושים, וצדק הוא ואין תרעומת כ"כ, כי עיני' לא שלטו בהויתם, לאחר שנחלו ‏ארץ ישראל, ונבנה הקדושה בכל קומתה, ויחפרו בארות בארץ, ואח"כ באו האויבים ונטלו בזרוע, ואח"כ כשהיה ישראל נצמא למים, הי' מתיגע עם כספו אחר מעט מים לרוות צמאו, וכן אחר חטים משדה של עצמו, כי הכל הוא הון וחול של עצמו, עיניו ראו ולא זר, ועתה זרים ‏אוכלים יגיע של עצמו כנ"ל.

‏וזה אומר הנביא, אל תדמי בנפשך שכך יבא גאולתיך, דהיינו להתאמץ בשקידה ויגיעה יום יום, להמציא כספים לקנות כל אחוזה ואחוזה מן הנכרים, שא"כ הי' הענין ארוך מאוד.

‏שא"כ חנם נמכרתם, שאין זה התיקון מתקן כלל זה החטא.

‏אלא בלא כסף שברו ואכולו, וזה מתקן החטא דכספך הי' לסיגים.

‏וז"ע חנם נמכרתם, ולא בכסף תגאלון, שאם תגאלון בכסף יורה למפרע, אשר המכירה בחנם הי', ולא יתכן להרהר בזה.

‏קכד. ענין ותיבש ידו וכו'

‏‏כ"ז תמוז

אמרו ז"ל, על שפשט ידו לפגום  ‏בנבואה, שנאמר אז ותיבש ידו, שעל כל חטאתי' שהכעיס בוראו לא עונשו, אבל כיון שפשט ידו בעבדו ונביאו, אז תיכף נפרע ממנו, ולא המתין לו, ע"ש.

‏ונראה דידוע שהי' משיח ה', והוא חלל המשיחות ופגם בתרתי, ‏בבחי' השי"ת ובבחי' רבו, והשמיענו חז"ל שבבחי' השי"ת בעצמו נקל לתקן, אבל בבחי' כבוד רבו ושפעו התמידי דלא פסיק, זה קשה מאוד, כמו שנאמר ותיבש ידו, ולא יכול להחזיר ידו אלי', עד שהנביא בעצמו התפלל עלי', והבן ‏מאד.

‏

קכה. המשך הענין, וכל שאור וכל דבש לא תקטירו וכו'

‏ואולי ז"ע שאור ודבש שנאסרו בהקטרת אשה לה', שבחי' אכילת מעדנים הוא שביעה בלא תענוג, בסוד ותיבש ידו, שהגם שמתיחד בשורשו ‏בעזה"י, אבל היא שביעה, ונחשבת לו התענוג, משא"כ טרם שנפגם, הי' בסוד שביעה עם תענוג דלא פסיק כלל, שהיא חוץ מדרך הטבע, ומה שהותר

‏בקרבן אחר הפגם, הוא בחי' מצות ושמן למנחות, בסוד כתית למאור, שהוא סוד תענוג בלי שביעה, כעין הרודף ‏אחר עשירות בסוד אוהב כסף לא ישבע כסף, שזה ג"כ מבחי' הטבע שנפגמה אחר החטא.

‏קכו. המשך הענין, ושביעה שיש בה תענוג בסוד כי נעים           כי תשמרם

‏וז"ע יש חכם שאינו גדול כ"כ, ומתקשר ‏בכל דבר חכמה בתחילתו, אבל ואת והב בסופה, בסוד תחילתו ‏יסורין, וזהו בחי' תענוג בלא שביעה והבן, ויש חכם השלם שתיכף בתחילת העיון מתענג מאוד, כי תיכף בהדבק העיון על איזה דבר שפע, החכמה שורה עלי', ומתפשט לכל הצדדין שבעולם, ואפי' תחילתו שלוה רבה, והבן, עי' בכש"ט (‏ר"ת – בכש"ט - בכתר שם טוב) ‏ וז"ע שביעה ותענוג ביחד דלא פסיק, וז"ע ב' אלפים דימות המשיח, דהיינו כל תחום שבת, שהוסרו החיצונים משם ואתבטלו, כי תפילת שבת ‏מעלה אפי' תפלה דחול, בסוד השמחה מעבד נאמן, והוא מחמת שאז הי' מתוקים מדבש, דהיינו סוד ישבעו ויתענגו מטוביך, כי נעים כי תשמרם ‏בבטנך.

‏וז"ע שני לוחות אבנים הוריד בידו וכתוב ‏בהם שמירת שבת. ואולי זה הטעם דב' הלחם בשבועות, שהוא לזכרון שביעה שיש בו תענוג לאח"כ, בסוד כי נעים כי תשמרם בבטנך, שהי' בעת המעמד הקדוש ‏דקבלת התורה.

‏קכז. ענין הכאת הצור

‏מי יתן ראשי מים, ועיני מקור דמעה, ואבכה יומם ולילה את חללי בת ‏עמי, אבכה על ציון וירושלים כל היום וכל הלילה, תמיד ובכל שעה, הנה

‏קכח. ענין מלוה על המשכון

‏יש פגם גדול בעולם, מדכתיב לוה ‏רשע ולא ישלם וצדיק חונן ונותן, ולכן נאמר פתוח תפתח את ידיך, ואל ירע לבבך בתתך לו וכו', לאמור קרבה שנת הז', שנת השמיטה, כי בגלל זה יברכך וכו', וז"ע כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו, לדחות טענת המרגלים, שכביכול אין בעה"ב יכול להוציא את כלי', אבל המה ב' הפכים, כי בהוצאת הכלים מעוה"ז יושבת כל המלאכה, שאין אומן בלי כלי, ואם לא יוציא כליו, יוציאו המרגלים דבתם על הארץ, שחזק הוא ממנו כביכול, והגם שצדיק חונן ונותן, מ"מ כל מעשי' כמו בהלואה, שלא בעין טובה כנ"ל, וז"ס אל אמונה, ואין עוֶל, כי הקב"ה ‏טכס עצה גדולה, שז"ע והאיש אשר אתה נושה בו יוציא אליך את העבוט החוצה, דהיינו במשכנו, שלוו בשעת ‏הלואתו כנ"ל, והי' לבו צרה מאד לפעמים, ‏מדאגת שנת השמטה, וליתן לו משכונו אי אפשר, שאין אומן בלי כלי, ועדיין המלאכה מרובה, ולכן צדקו יחדיו, ונאמר לו מן השמים, ע"י משה רע"ה, מפי הגבורה, בחוץ תעמוד, (אל תבא לביתו שאז יושבת המלאכה, והבן), והאיש אשר אתה נושה בו וכו', כי מלך לא דנין אותו, אבל כאן בשליח ב"ד איירי, וז"ס בחוץ תעמוד, וממציא העבוט החוצה, ולכן כשחוזר לביתא והיכלא דמלכא, תיכף מחזיר ברצונו הטוב את העבוט לבעליה, כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, ואביו מלך הוא, כמ"ש אבינו מלכנו וכו', וז"ע המלוה את חבירו על המשכון, ונאבד המשכון, אומדין אותו כמה היתה שוה, ולמה נאבד, היינו מפני שהלוה אמר סלע היתה שוה, ודברתם אל הסלע לעיניהם, ונתן מימיו, ואז היתה קידוש השם בפרהסיא, אבל המלוה אמר שקל היתה שוה, דהיינו סוד שם י"ה בהכאה, ולא נתן את גירומיו במקום שנהגו להגרים כידוע, והטעם שהביאו לזה, מפני שבחוץ ..... ככתוב כנ"ל (ולכן כשמשיג השם, אל אמונה, אז ואין עול, ולא עולתו בו, שצדיק גם ישר הוא) ......  ......  ההרוחה רבה, כי עתה יוכל המלוה לשער בדעתו כמה היתה שוה, כי כבר בא ‏משכון לידו, ורואה שגואלו חזק הוא, אלא שלפתח חטאת רובץ, ועבדא בהפקירא ניחא ליה, ונהום כריסי' לא שווה, ולכן בשעה שאמר אמן יהא שמיה רבא מברך לעולם ולעולמי עלמיא, נענע לו הקב"ה בראשו כזר, שיברך אותו בביתו כך, ועתה הגון הוא לזה, בסוד כי עתה ידעתי, כי בדבר אשר זדו עליהם, אבל עתה ה"ס שקל קודש ולא חול כמקודם. ובזה תבין סוד כפית ההר כגיגית, דהיינו תמונת ב' הפכים, שעומד תמיד לנגד עיני', ‏שז"ס מודעה רבא לאורייתא.

..קץ ‏הגאולה אימתי יובטל הכנעני מבית ‏ה' צבאות ....  

‏קכט. ענין שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא           תתהלל

‏‏ב' תמוז עטר"ת

לשיק"ו בדו"ר, (‏ר"ת – לשיק"ו בדו"ר – לשם יחוד קוב"ה בדחילו וברחימו)  עתה כיון שהגיעו עליך כל המעשים האלו, הרעות והטובות והרעות, ולקחתי אתכם בדברים ‏ונחומים, והנחות גדולות ותעצומות עשיתי לכם, וכל משאלות לבכם ועיניכם מלאתי יותר ויותר, ששאלתם ודרשתם ממני אחר כל המעשים האלו, מה הוי' אלקיך, דורש ממך, כי אם ליראה את ה' אלקיך, וללכת בכל דרכיו, ולאהבה אותו ולעבוד את הוי' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך וכו', את הוי' אלקיך תירא, אותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע, הוא תהלתך והוא אלקיך, אשר עשה אתך את הגדולות ואת הנוראות האלה, אשר ראו עיניך וכו', כי עיניכם הרואות את כל מעשה הוי' הגדול אשר עשה, ושמרתם את כל המצוה אשר אנכי מצוך היום, למען תחזקו ובאתם וירישתם את הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה, ‏ולמען תאריכו ימים וכו'.

‏זה מראה בעליל שיעור חסדי הוי' הצריך ‏לבריותיו שפלי קומה, כדי להכינם לרשת את הארץ, כי ודאי לא חסר ממלאכתו, מלאכה לא החסיר ולא העדיף, כנאה לאומן היודע את ‏אומנותו.

‏וידוע שלא חטאו ישראל אפי' בימי הזקנים שראו מעשי ה' וגבורתו, שהאריכו ימים אחר יהושע, כמ"ש ‏בספר יהושע, ואין להקשות ממ"נ, או שלדורות הקודמין לא הי' שכר, או שלדורות האחרונים אין עונש, כי באמת יד הוי' לא תקצר, ובכל דור ודור נמצאים זקנים שמראה להם לעינהם ממש, כל האותות וכל המופתים שהראה ליוצאי מצרים ולבאי הארץ, ולפ"ז, כמו שעלה בכחם של אותם הזקנים מימי משה רע"מ להגן על ישראל מכל אויביהם, ולזכותם לרשת הארץ הטובה על המנוחה ועל הנחלה כחפץ הוי'ה ב"ה, כן נמצא כח ביד זקינים שבכל דור ודור בחמלת הוי' עליהם, להשיב את כל ישראל לאחוזת אבותם, אלא נשאר השאלה והעיון, מי ‏מעכב.

‏ומקרא כתוב, וירא כי אין איש  ‏וישתומם, כי אין סומך, ותושע לו ימינו וזרוע קדשו, שזה נאמר על אחרי..   ........ וכמ"ש ומפגיע אין בעדינו, ונראה הענין הארוך הזה, כי משיב חכמים אחור, דרשו על זמן החורבן, ששאלו ריב"ז על יבנה וחכמיה, ולא בקש שינוחו וילכו ‏מלהלחם על כל ארץ ישראל.

‏וזה שהכל בידי שמים, כי בשעה  ‏שבא האדם לידי מדה זו לדחות האויבים מלהלחם על זרע קודש בנ"י, משפיעים עלי' שכל וחכמה גבוה ורמה שלא להבחין כלל בין טוב לרע, כמ"ש החכם מפי עליון, לא תצא הטובות והרעות, ואז בטל לגבי בוראו כנר בפני אבוקה, וכל תפלותיו ובקשותיו על יבנה וחכמיה, ואסיא לרבי צדוק, ובית הנשיא וכו', ובזה דעתם יסכל מלעמוד בפרץ לפניו, להשיב חמתו ‏מלהשחית, והבן, ודו"ק.

‏והן אמת, שחז"ל כבר גילו לנו כל הסוד ‏הזה, לא יועיל לנו עדיין להתחכם שלא לרצות כלום, ולבטל בעצמינו כל מיני השגות, אך לבקש להשיב חמתו, כי גם להם בעצמם לא הועילו וכו', והטעם ‏כי אין חכמה ואין תבונה וכו'.

‏ונראה שבזמן שיהי' הרצון לגאולה ‏האמיתי אז נאמר שקר החן (כמ"ש וירא כי אין איש,) והבל היופי, (כמ"ש ואשתומם כי אין סומך.) אשה יראת ה' - (ותושע לו ימינו ‏וזרוע קדשו) היא תתהלל.

‏דהיינו, שלא ימשכו כלל לכל החכמות ‏שנמצא, ולהקב"ה לא יהי' לפניו נחת רוח מכל מיני עבדות, ואפילו מיבנה וחכמיה שיש להם חן גדול מבוראם, ואפי' מאסיא שריפא לר' צדוק שנמשכה לו ריפוי גדול לכל דורו, כי הקב"ה יאמר שקר החן והבל היופי, והבן, וכיון שכן, אז יותאמצו הזקנים שבדור, ...פני המלך בכל כוחן לבא בפרץ לפניו, להשיב חמתו מלהשחית לאלה הצאן מה יעשו, וז"ש שאל דמי לכם, ואל תתנו דמי לו ...  ........... בארץ שקר ....  

‏קל. ענין קטן שהגיע לחינוך, ובר מצוה

‏‏ד' תמוז עטרת

הנה אמרו שמ"י עם י"ה עולה ‏שס"ה, שז"ע קטן שהגיע לחינוך, וחנוך לנער ע"פ דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנו, כי אביו ואמו מטפלים אז עמו לחנכו ולגדלו על פי התורה, ומרגילים אותו בכל מיני מתיקה שלבבו דורש מהם, בסוד הנחמדים מזהב ומפז רב, ומתוקים מדבש ונופת צופים, ואח"כ כשנעשה בר דעת, ויודע לשמור את תפליו שקבל מאביו, ולא יטוש תורת אמו, אז מתלבשים הם עצמם בו, דהיינו שהוא מוכרח ללכת בדרכיהם כמו שהורו אותו, (עד, שמוליד בנים שהוא מתנהג עמם כדרך שאו"א היו נוהגים עמו), ובזמן הגדלות הוא סוד זכר"י עם ו"ה, דהיינו זכר עשה לנפלאותיו, והשמר לך פן ‏תשכח וכו', שז"ס תיקון הגוף, והגם שנראה שמעיקרא, הי' במעלה יותר חשובה, כי הי' סמוך על שולחן אביו, וכלום חסר בבית המלך, מ"מ לא הי' זה בסוד מצווה ועושה, כי קטן הי', אלא בסוד החינוך והכנה, שיהי' מוכן לעשות מצוות בשלימות הכוונה הנרצה מעילת כל העילות, וז"ע רישא בשמי' אתתקן, דהיינו שמ"י עם י"ה שעולה שס"ה, ז"ס רישא דכולא, כי שם נמצא אותו היום שאין לשטן רשות בו, מ"מ עיקר המצוה מתחיל מולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ "הדר" וכו', סוד מ"ה החדש, וע"ז דרשו, ראשון לחשבון עוונות, כי ע"כ קטן, ולא הי' עדיין בר מצוה ולא בר ‏עונשין.

‏קלא. המשך הענין, ומצוה ראשונה דולקחתם לכם פרי עץ הדר

‏ולאחר יוה"כ כשמתחיל סוד זכר"י    עם ו"ה, סוד גופא דמלכא, אז צריך לתפוס סימנין דמלכא בידוי, דהיינו ארבעה מינין שבלולב, ‏והוא         חג ‏האסיף, באספך מגרנך ויקביך,

‏קלב. המשך הענין, ומושל מקשיב וכו' כל משרתי' רשעים

‏וז"ע מדמושל מקשיב על דבר ‏שקר כל משרתיו רשעים, שז"ע קודם בחי' רישיה דאתתקן "בשמי", שהי' כל משרתיו להכינו ולערוך שלחנו רשעים גמורים, אבל כיון שזכה לתיקון ראשו בשמים, אז נאמר מושל מקשיב על דבר אמת כל משרתיו צדיקים, דהיינו תפילין של יד כהה, וז"ע זכרי עם ו"ה והבן, וז"ש תערוך לפני שולחן נגד צוררי, שקב"ה בכבודו עורך לו עתה ‏השולחן.

‏ובאמת צריך להבין מ"ש ודרך צדיקים כאוד נוגה הולך ואור, עד, נכון היום, שדרשו שזה אורחא דפלגותא דשערי, היינו שערי ‏דרישא דשעיעין, שצמחו לו בקטנותו, והמה שעיעין בראשית הבירורין, בסוד כל עמר דסליק אגב אימי' נקי, וכאן תחילת יום הזכרון, שגם שערין דרישא מתפלגין לימינא ושמאלא ושמאלא, ועכ"ז ולא בהשתלשלות ‏למטה סוד ז"א נעשו.

‏שביניהם יש לו כח לשנס מתניו,  ‏ולרוץ לפני אח אב כדי לחלוק כבוד למלכות, דהיינו אשר יש להם כח וכו', וז"ע ג' קשרין שבלולב, בדעת ובת"ת ובמלכות, שמשם מתחזק הגוף להיות כלי מוכן ומפויס להשראת ‏הפנימיות שבו.

‏קלג. המשך הענין, וע' אומות

‏וז"ס ביצחק יקרא לך "זרע" ולא ‏כל יצחק, כי רק יעקב נתקן ולא עשיו, כי באמת התחיל התיקון להתפשט ולתקן גם בחי' עשיו, דהיינו וחרב לא יעבור בארצכם, אפי' חרב  ‏של שלום, שז"ס "זרע" בתחי' נתתקן סוד רז", שהיא בחי' סוד הוי' ליראיו, ואח"כ נתתקן ג"כ בשעתו סוד ה"ע" שהיא ע" ניצוצין, דהיינו כל הע' אומות, כמ"ש הללו את ה' כל גוים וכו'

‏קלד. המשך הענין, וע' סנהדרין

‏אבל לא עמד התיקון, אלא בסוד ע' ‏סנהדרין דיעקב, ע"פ התורה אשר יורוך, ובע' אומות חזר ונתקלקל שלא רצו לקבל עליהם את התורה, וז"ע ראה ויתר גוים, שדרשו שראה שאין ‏מקבלים את התורה, ויתר ממונם לישראל, והפסיק את החבל מהם ותרוץ גולת הזהב, ואח"כ בתיקון ישראל הוחזר דוקא לישראל כל הממון, הנ"ל, ‏והבן.

‏קלה. המשך הענין, והיו לאחדים בידיך

‏ואימתי יגיע התיקון לע' אומות, זה דוקא בסוד משיח בן דוד ומשיח בן יוסף שיהי' לאחדים, ואז ‏נאמר וירד מים עד ים צדיק ונושע, שאז ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, בסוד אספקלריא

‏קלו. סמוכים לעד לעולם, דהיינו זכרי עם י"ה

‏לש"י, ובכלל הוא ענין ארוך מאד ‏שיש כלל ופרט, ובכללן אתה מוצא חיצוניות ופנימיות, שהם ע' אומות וישראל, וכן בפרטות בישראל עצמם, נמצא נשמה וגוף, ובספירות אור וכלי, ודרך התיקון כל זינא אזיל לזיני', וז"ע שכילה חמתו על עצים ‏ואבנים וחיצוניות, דהיינו האומות מושלים על חיצוניות מישראל, דהיינו הכלים וגופים דוקא, אבל בפנימיות לא גלו כלל ישראל, ואין לשום שר ולשון ‏אחיזה בהם כידוע.

‏והנה החיצוניות והפנימיות רחוקים ‏כרחוק מזרח ממערב, כרחוק אור מן החושך, שכל ההתעוררות מצד הפנימיות ממשיך רק אור גדול, וכל ההתעוררות מצד החיצוניות ממשיכים ‏חשכות גדול, ומפלאי תמים דעים שמלכותו בכל משלה, שבכח הזה עמד וערבן זב"ז, ויפח הנשמה סוד הפנימיות, אל הגוף שהוא בסוד החיצוניות, שסופן להתאחד במקורן לא' ממש, דהיינו מסייעים זל"ז, ושלום ביניהם, וטרם זה הנם במחלוקת גדול בסוד ויתרוצצו הבנים בקרבה.

‏ולכן בתחילה, מופיע על האדם סוד אור ‏ופנימיות, מבחי' היותר גבוה שבעולם סוד א"ס וא"ת, שדוקא אור גדול כזה אפשר לו להדריכו להיטיב לו באחריתו בהם, וז"ס א"ק, ואח"כ כשהחצוניות נזדכך, ורוצה להכנע אל הקדושה, אבל אין בכחה, מרחמין עליו ומתקנין לו ראשו בשמים, בסוד התינוק כנ"ל, דהיינו שסמוך על שולחן אביו

‏ר"ת – לש"י - לשם יחוד:

ר"ת – א"ס וא"ת - אין סוף ואין תכלית:

‏סמוכין לעד לעולם, ומכאן ולהלאה נמצא כח ותעצומות בחצונית, לתקן את עצמו, להבטל אל הפנימיות, דהיינו שלא יהי' נמצא לו בטבע או בשליטה שום התעוררות כלפי דידי', ‏בסוד כל אשר לאדם יתן בעד נפשו.

‏ובאמת הוא בעצמו ג"כ צריך לשנות ‏ולתקן את ראשו שמקודם, בשעה שתיקנוה בשמים לא היה הכונה אלא להראות לו עד כמה שאפשר להתאמץ שיגיע התיקון, וכיון שמקודם הראו תיקון ב' החלקים, דהיינו שהי' נמשך היחוד ג"כ לחצוניות כנודע, לכן גם עתה ולהלאה מגיע לו באמת להתחזק בב' התיקונים, ‏דהיינו בתיקון ישראל, ובתיקון לכל האומות שיטו שכם א'.

‏וז"ה עדיין חלוש מאוד, אבל בדרא ‏דמלכא משיחא, יהי' הופעה מאורו של משיח, ואז יהי' להם באמת כח, עוד טרם שיבא משיח בן דוד לתקן בחי' החיצוניות לגמרי כמקודם, וז"ע מה נאוו על ההרים רגלי מבשר, שיחוד זה סוד נטיית רגלין ברגלין, הוא בחי' מבשר לתיקון הכללי משמיע שלום, דהיינו וגר ‏זאב עם כבש שאפילו סוד החיות ג"כ ‏ידורו באחוה, והבן.

‏קלז. המשך הענין, ואשר חזה על ירושלים

‏וז"ע והשיב לב אבות על בנים, שהבן ‏נתגדל, ואחר שזכה להלביש ולכלול בכחו אור אביו ואמו בסוד זכרי עם ו"ה, אז זוכה להיות לו בעצמו בקביעו לב אביו, שמשם נתגלה הפה ‏ואינו יותר בעולם כבד פה ולשון, אלא שפתי' ברור מללו.

‏אבל עד שבא למדה זו נאמר ללבי גליתי ולפומא לא גליתי והסוד האמיתי, כמ"ש אתה נגלית בענן כבודיך, משמים השמעתם קולך ודברות קדשך מלהבות אש, מראשית כזאת הודעת ומלפנים אותה גילית, זה היום תחלת מעשיך זיכרון ליום א' וכו', ועוד שמע, הביאה לנוראים הי' מגלה על פי' התלהטות ושמחה רבה, והי' מפליא כל שומעי' ורואי' וקרובי', כולם היו מעידים על זה, אח"כ ברה"ש יום ב' ניתנו לו השופרות, אחר סיום כל התפילה, וציוו לתקוע בהם בבה"מ, ושהחזיר לו בביתו נצטווה למנותן ומנה חמשה, והתוכח עמו להיותם שבעה, עד שענה אחד מן הצד שהמה חמשה, וצחק והסתים הדברים, ודו"ק מאוד באלו הדברים, כי כאן נחתם וטמיר סוד עצום ונשגב מעתידות, כי במזמור דהבו לה' בני אלים כתוב ז' קולות, ומאימא יוצאים ה' קולות ‏פנימאים, והבן, ועמוד בזה.

‏ואמר דבי נשבעתי נאום ה' דיום א', ‏ואנכי אשבע דיום ב' הוא ענין אחד, כי אבימלך אמר לו אלקים עמך בכל אשר עתה עושה, אבל אברהם ענהו לא כן עמדי, שמעתה לא יהי' הדין מלוטש כ"כ רק אנכי מדת הרחמים אשבע, דהיינו (מראה בידו כלפי עצמו) אני אקבל אותו ענין עד גמירא על עצמי, שאהי' בבחי' הוי', ועוד אריכות ‏כמ"ש במקום אחר, עיין שם.

‏והנה עד זווג הנשיקין דמעלי יום דצומא ‏רבא בחיזיון, התרצה להתאחד עמו, והיה קול דממה דקה מאד, נראה בחיבוקין דיראה אהבה ושמחה גדולה בהשקט ובבטחה, וכל זה מורכב ביחד בלט ובחשאי ‏אתמצה.

‏קלח. המשך הענין, כה תאמר לבני ישראל

‏ואומר בצורה הנ"ל ממש, הנני, והרעדה ‏לא הי' רעדה, והשמחה לא הי' שמחה, אולם גוף תקוה גדולה ונאמנה מתלבש בדממה דקה של חרדת הכבוד, והשתפכות קלוש ודק מאד של נעימת אהבה הי' מרחף אנה ואנה, ..... ביחוד ‏ודביקות, ....... גם לא הי' כלל עליו למשא, ובלי טעם ובלי רצון, רק גזירה המוטלת היא בעצמה האדיר כחו לעשות אותו המלאכה כהוגן, וחלף והלך לו, והקיצותי כי הוי' יסמכני, ואז קמה אלומתי בהיכלא דמלכא, ופרש עליו

‏פ"א  כשלא הי' רוצה לצאת מסוכתו בין היוצאים, אז אמר לו עוד הפעם. (ר"ת – פ"א - פעם אחת:)

‏אבל התאמץ בכל כחו שלא להפרד זה הפעם, אז הסתכל בו בעיניו ממש .... בכל קומתו, ומפני הבושה רץ לבהמ"ד.

‏עד התחלת הדיבור, ובכל אותם הימים הי' רק מתיגע מאד להטעים ביותר אורות וטעמים של שבת קודש, הוא ברוחניות ובגשמיות, עד שנפל דבר מן השמים באמצע עיון של שבת, סוד דכל שבוע עושה בחי' גולם א' ערוך לשבת קודש, ובה נשתלם הגולם הזה, ואחרי ככלות כל בחי' הגולמים יהי' התיקון, ובאמצע הדברים ועיון למה צריך לשלימות הצורה ב' שבתות, שמע הקול משמים, סוד שכל אור עובר עד היצירה, ואח"כ על עשי', בסוד עטרה שלו, ואח"כ ע"כ מגיע לערלה החופפת על העטרה, וזה סוד דה-"ע" דעשתי עשרה, סוד דבר נוסף הנמצא בספירה, שתכף כשהאור נוגע באותו הע' כנ"ל פורח בחי' דוכרא דא"א, סוד הא', מכל הפרצוף שז"ס שבירת הכלים בעולם התוהו, והנם בכתובים, עיין שם, ואם שכל אדם לך עמוד בזה, ואמור לו מה ענין שמיטה אצל הר סיני, ואיזה קשר ויחס הי' ליצורף דשבירת הכלים, מחמת ערלה הנוסף שם בעשיה, לכלול בתוכו ובעצמותו ממש, סוד השם אהי' שלחני אליכם, ולך ואסוף זקני ישראל ואמור להם הוי' אלקי אבותיכם וכו', וכל הפסוק לך לך מארצך, עד, והיה ברכה, כי אין זה סוד נפלא כלל שתכלול בקרבה כל השערים ופתחים דחכמת אלקיית, ולא עוד אלא שיתהלל החוגר כמפתח, אין זה אלא מתעטף בטליתא דרבנן שאינה שלו, וזה פלא עליון שענין הזה מאומת לכל יו"ח (‏ר"ת – יו"ח – יודעי חן), מקונם והבן.

‏ודבר זה שאלתי אח"כ לחכמים ופרשוה, ‏כי תיכף נתגלה בהתתה, וכל מיני פורעניות ומרעין בישין, שהאור הזה הי' מרפה ומבסם אותן מאד, שמחמת זה נפתחו כל הסיתומים הרבים שהי' לו, שכ"ז הי' מחנה רבה, שנתקבץ שם כשלושים שנה במפח נפש, לכן באור קטן ודק הזה הי' די לבסם אותם ולהמתיקם, ונתמלא כל הבית אורה, ותרא אותו כי טוב, ותצפינו בסוד, מאוכל ‏יצא מאכל, ומעז יצא מתוק, והעיקר גילוי החדה הי', לולא חרשתם בעגלתי לא מצאתם חידתי, וזכור מה מתוק ‏מדבש ומה עז מארי.

‏וכאן הי' מתחיל התחלת חיזו ‏דבנין השורש לפי האופנים, שהכינו ונעשו מכבר בכל מיני הענפין, וסוד ג' ספרים נפתחין שנכתבו ע"י ענפין הקודמין, דהיינו ע"פ רשעים וצדיקים ובינונים כמ"ש אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו, ויקשב ה' וישמע, ויכתב בספר זיכרון לפניו ליראי ה' ולחושבי ‏שמו.

‏קלט. ענין סוד כל השלמת אור באה דוקא בב'                שבתות והיינו בשבת א' נבנה השורש לפי הכנת               ענפים, ובשבת ב' נבנה הענפים לפי גודל בחי' השורש      שנתגלה לו

‏ה' תמוז עטר"ת

‏ובא וראה סוד הנפלא ועצום הזה, כי תורת אמת היתה בפיהו, בזה ‏שהעמיק מאד לידע ענין דלכל השלמת אור צריך לעבור עלי' ב' שבתות, שבתוך העיון הזה באמצע, נתגלתה עליו הדבור כמבואר בכתובים, ובאמת אי אפשר כלל להשיג הסוד הזה, בשום שכל ובינה שבעולם, זולת בדרך החיזיון בדרך החכמה, להכיר את מקומו, ואל תדון את חבירך עד שתגיע וכו'.

דסוד שבת אמרו ש' סוד זקני ארץ,  ‏בת סוד הנוק', ובפשיטות יורה ב' ענינים, שביתה הוא ‏בחי' חורבן לא יבנה, ועוד יורה נפישה ומנוחה, והגם שהם ב' הפוכים, מ"מ מפלאות תמים דעים יבוא דוקא בנושא אחד כנודע, וכמ"ש אע"ג דמנא לא אשתכח בי', מ"מ מזון לכולא, בי' דמני' מתברכין כל שתא יומין, וז"ס שתא אלפי שני הוי עלמא, וחד חרוב, שז"ס שבת המסבב ‏בשתא יומין ומחרבת אותם, גם בונית ‏אותם, והבן,

‏קמ. המשך הענין, וסוד פגם הבושת שנמצא בשפע             דשבת א'

‏ולכן מתחילה נראה כל הפגמים בשורש, ‏בסוד חורבן, כי מחמת חטאים שבענפים ימנע השורש מלהשפיע, כמ"ש תשש כחו כנקיבה, כי זה סוד חד חרוב המסבב בשתא אלפי שני דחול, ואח"כ מגלה הנוקבא פני עצמה, דהיינו השבת הבאה אחר שתא יומין דחול, ועתה נראה בעליל לעין, הסוד אם צדקת מה תתן לו, ואם חטאת מה ‏תפעל בו, כי עתה הכל יודעין בשביל מי נזרע השדה, בסוד השורש שנתגלה ע"פ הכנת הענפים, בעובדין בשתא יומין דחול, והרי השורש נשלם א"כ אין שום פגם יותר, כי לא נמנע כלל להשפיע, מחמת שאין שייך עתה עשית פגמים, אלא קבלת שכר כפי העבודה ואז תתענג על ה', אבל עדיין אין הנשמה בשלימות הנרצה, כי הנוקבא הגם שמגלית פני' וכבוד והדר תעטרהו, אבל נמצאת עדיין בכח של הזכר, (ענין קבלת שכר הוא סוד שליטת הנוקבא) אלא כיון שמתגלה השורש ניתן הממשלה לה, אבל צורת הממשלה הוא בצורת הזכר, דהיינו סוד ג' גוונים דתפוח חג"ת, בסוד ראשך עליך ככרמל וכו', (ואולי ז"ס תחת התפוח עוררתיך) ועוד אין זה שלימות הטבה, כי הגונין גורמים בחי' בושה באותה התענוג, כי בחי' אזיל סומקא ואתי חיורא ממציא בחי' בושה, (דהיינו שנראה לו שאינו כדאי כלל לבחי' זאת הקדושה מאוד) והבן, וז"ס מאן דאכיל לאו דילי' בהית (פי' בושית) לאסתכולי באפי', והבן, אשר לתקן שלא יהי' נמצא פגם של בושה, (כי צריך לידע, שכדאי והגון הוא ‏לאותה השפע בעזר עושה אשר חפץ) צריך להעביר ג"כ בחי' הצורה של שתא אלפי שני, (והגם שאזיל סומקא ואתי חיורא, ממשיך על פני הכלה חן ויופי כנודע, אבל כיון שזה צורת הזכר שגרמה לו, (שאינה באה מצד מעשיו הטובים, אלא בסוד אתערותא דלעילה, דהיינו בחי' הכנה) מרגשת בחי' בושה בשעת התענוג, והבן, וז"ס שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל) וזה צריך זמן אחר להעברת צורה, וז"ס וחד חרוב, שאמרו וכולא אתחריב בתריסר שעתא, ואח"כ מתגלה אלף השמיני, שסודה בנין חדש בענפים, על פי' סוד השורש שנתגלה בשבת הקודם, ואז חוזר וממשיך כל אותו שפע בכח מעשי' ‏הטובים, ובטל ג"כ הבושה.

‏קמא. המשך הענין, וג' משמרות הוי הלילה

‏ונראה שזה ענין ג' משמרות הוי ‏הלילה, סוד נוקבא, ‏ומשמורה פי', שומרי המטה, משמורה א' חמור נוער, סוד רשעים מכינים ועורכים שולחן, סוד שתא אלפי שני, משמורה שניה כלבים צועקים, מסוד כלבים  ‏אלמים לא יכלו לנבוח, דהיינו אלף הז' מעביר צורת ו' אלפי שני, משמורה שלישית אשה מספרת עם בעלה, בסוד אף ערשינו רעננה, שבעלה אין מונעה ממנה כל אשר תשאל אז, וכשיותר במעלה היא נעשית בבחי' אם

‏להניק, שזה בחי' אני חומה, בסוד המטֶה, ושדי כמגדלות סוד עליתה ‏למקומה, שכ"ז סוד אלף הח', ‏שחוזרים הענפים להבנות ע"פ הוראת ‏השורש כנ"ל, והבן. ובזה מובן משחז"ל על אלו שמרו ישראל שתי ‏שבתות מיד נגאלים, סוד אלף הז' ואלף ‏הח' כנ"ל.

‏קמב. המשך הענין, ודורו של ר"ע

‏וזה שהראה הקב"ה למשה, דור  ‏דור ודורשיו, דור דור וחכמי', דהיינו כל מה שעתיד להיות, וכל הגלגולין, עד שהגיע לדורו של ר"ע, שהי' קושר תגין וכתרין לקונו, אז נתפלא משה, ואמר, יש לך כזה בעולם ואתה נותן תורה על ידי, פי', שלא הבין כל הטרחה ואומנות דנתינות התורה, כיון שנמצא כזה בעולם וזכור הפלא הזאת, (ואולי הי' זה מעין פגם חלילה בכבוד, וצע"ג) וסופו מוכיח, כי לא זז משם עד שהראהו הקב"ה שכרו, שהי' סורקין את בשרו במסרקות של ברזל, והיו שוקלין את בשרו במקולין, ויצאה נשמתו באחד כידוע, וכאן התפלל משה זו תורה וזו שכרה, אבל הקב"ה גילה ‏לו, שתוק בני שתוק, (כמו וידום אהרן), כך עלה במחשבה, פי' ע"כ רישי' בשמיא, ושמ"י עם י"ה שס"ה. וצריך לגלות סוד זכרי עם ו"ה, ופלא גדול על הרגש הזה שנוהג בכל פרט והבן, ר"ל (‏ר"ת – ר"ל - רצה לומר:) סוד יש לך כזה בעולם וכו', וז"ש כל ימי הייתי מצטער, עד שיגיע הפסוק הזה לידי ואקימנו, עכשיו שהגיע לידי ולא אקימנו, ולכן הי' מאריך באחד, עד שיצאה נשמתו באחד, והי' אומרים מלאכי השרת לפני הקב"ה, ממתים ידך ה' ממתים מחלד, וענה להם הקב"ה חלקם בחיים, וצפונך תמלא בטנם, ואז בשעת מעשה יצא ב"ק שהוא מזומן לחיי העולם הבא, ‏והבן מאוד.

‏

‏קמג. המשך הענין, ומעוות לא יוכל להתקן

‏כתיב  מעוות שלא יוכל לתקן וחסרון לא יוכל להמנות:

‏פי' דבסוף התפשטות אילן דקדושה, ‏בסופו, יצא אותו אור נוגה ששמש בפרהסיא, ונתקנא בו הנחש, ועוות דרכו ונשברו הכלים, וזה נקרא מעוות שלא יוכל להתקן, רק פי', לתקנו מעצמו אי אפשר, זולת שצריכים בתחילה לכפוף ולשעבד היטב את אור נוגה זו תחת הקדושה, כאשר הי', ואחר זה יותחדש אותו האור ויובלע כל ענפי ‏הס"א שהיו מתפשטים ממנו, ויחזיר לממשלתו הא', אבל חוץ מנפילת אותו ‏האור נוגה שנעשה רישא דקליפות וס"א, נעשה עוד נפילה גדולה, בסוד ב' המאורות הגדולים, ששמשו אז פנים בפנים בהרוחה, ומאותו מקרה והלאה, דהיינו הקטרוג דא"א לב' מלכים בכתר א', שהי' כנ"ל, חזרה הבן לאחור, בסוד השיב אחור ימינו מפני אויב, וזה ה"ס אמלאה ‏החרבה, כי נעשקה הקדושה מאורותי' המושפעים לה בהרוחה רבה, ולכן התאונן עלי', וחסרון לא יוכל להמנות, כי זה יותמלא לעתיד, בסוד והי' אור ‏הלבנה כאור החמה.

‏קמד. המשך הענין, ובשבילי נברא העולם

‏וזה צריך לידע, שהגם שהמתקנים רבים ‏בסוד ס"ר נשמות ישראל, מ"מ בחי' הנתקנת היא אחת, דהיינו מה שקרה בתחילת הבריאה, כי הרוחני לא יותחלק כלל, ואם תדרוש בו חילוקים לפי המעלה ומטה, הכל בבחי' גופים ‏המתקנים, וז"ס לפיכך נברא אדם יחידי, שחייב אדם לומר בשבילי נברא העולם, כי המתקן לעצמו מזכה את עצמו ואת כל העולם כולו, דהיינו לפי בחי' המתוקנת על ידו, מגיע לכל העולם כולו ‏כטבע הרוחני כנ"ל.

ר"ת – ס"ר – ס' ריבוא:

‏קמה. המשך הענין, וערבות

‏וז"ע כל ישראל ערבים זל"ז, וז"ש רשב"י לב' שבאים בספינה, ‏והתחיל האחד להיות קודח תחתיו, גער בו חבירו למה אתה קודח, א"ל מאי ‏איכפת לך, הלא תחתי אני קודח, נזף בו שאתה מביא המים בספינה, ושוטף לשנינו, והבן כנ"ל.

‏קמו. ענין מרכבה לסוד עץ החיים

‏ענין עץ החיים הוא צלם, הוא ק"ס, כזה, י' מכה בה', בגי' נ' (ותיכף ותחי לבו, בסוד אתן חכמה וזכור, ל"ב ח"י בגי' נ') ואז עלתה.

‏וה' מכה ביוד, בגי' נ' והוא התגלות הנ', פלא עליון, ועליונים למטה ותחתונים למעלה. (כי מצא מאה שערים מזבל פרדותיו של יצחק)

‏גם ו' מכה בה', וה' בו', בגי' ס', ‏(כי דו"ן כחדא, והבן, בסוד שני המאורות הגדולים, ושתי עיניו מאירים כגלגל חמה, שבוטשים זב"ז ‏בכפילות) והנה אימא מתפשטת בעץ הזה, בסוד צ' דצלם, סוד מלך לבני ישראל, וזה עצ"ה - והסוד מרבה עצה מרבה תבונה, (והסוד לא תשחית את עצה, שזה עזֵר משמים להתבונן מהמוטל עליו לתקן, בסוד ימי חיוהי ‏דילן)

‏ונעשה העץ עצה, בסוד דו"נ סוד עץ ‏מאכל" בגי' יאהדונה"י, ועד הוד אתפשטותה, בסוד שמאלית, ועד נצח, בסוד כיליה ימנית, ואז מגלית בו החכמה סתימאה, וכליות נובעות חכמה,ואז כל הענפים שנשתלשלו מהעץ הנ"ל סוד ידים הנגבהים לאמא בקדושה, ורגלים ההולכים לבית אלקים בהשגחה ובשמירה, ואין כאן שום ענפי רוש, אלא אדרבה מתחזקים מאד, ומוציאים פירות בהרוחה רבה, סוד דורונות המובאים לבי מלכא, וארוחתו ארוחת תמיד על שלחן המלך, ועץ, סוד מרמז ג"כ, שעינא פקיחא דעתיקא מאיר על צ' יסוד עולם, שדוקא בסוד הזה מוציא פירות, והבן. וצפרים המקננים בענפים סוד נשמות, וחיות ברא טליל תחותאה, כולם מתוקנים ומום אין ‏בהם.

‏וצריך להיות מרכבה אליו, בסוד זה, שעיקרו של פרצוף קו האמצעי ‏דת"י מונח קבוע וקימא בגולגלתא, סוד י"ג, שא' העליון שורה על י"ב שעתי, סוד "ואו", סוד אח"ד, וזה סוד מילוי שם מ"ה בסוד יאא"א, שיש בו ב"פ אחד י' וג' קוצין דיליה, (בסוד מלכי מקדם) גם היוד הוא סוד כתר המתקשר בג' אלפין, בדעת ובת"ת וביסוד, דהיינו השראת אורו ית' בג' מקומות אלו, וג"פ ‏אור עולה כתר. וז"ס אבא.

‏ואחר שנתקן ראשו בכתר כנ"ל, צריך ‏לתקן מוחין ולהעשות מרכבה למוחין דז"א, דהיינו אימא המתפשטת בו בסוד מילוי ס"ג יאי"י, (להשגחה ולשמירה, לגלות בסוד דו"נ) וז"ס אימא ‏אח"ז תיקון הידים.