‏* כ. ענין ג' ‏קוין, שחיטת יצה"ר, וגמר התיקון

‏לעתיד לבא הקב"ה מביא את היה"ר (ר"ת – היה"ר – היצר הרע) ושוחטו וכו': ונראה, כי באמת ‏ענין הגאולה קרוב מאד לישראל רק אם הי' רשות לגדולי ישראל ללמד הקטנים סוד וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו כידוע ליו"ח, אבל אסור ללמוד תורה לתלמיד שאינו הגון, ואין מוסרין שם המפורש וכו', ע"כ נחלקים התלמידים לצדיקים ורשעים בסוד א' יוצא להוראה ומורה בעליל להכיר בין עובד אלקים ללא עבדו ובוכין, כי הצדיקים מתיראין להלחם עם ההר גבוה, ורשעים הם כעוף הניתר בסימן אחד, ואפילו הרשעים כל יצה"ר שלהם הוא בחי' בשערה ישופינו, שאינו כדאי כלל לדבר מזה, בחי' כולי האי ואולי, ואין קץ לדברי רוח, אבל אם אינו אוחז בצדקות, אז כפתן חרש יאטם אזנו לא ישמע לקול חברים מלחשים, ומתוכם נמצא צורת יצה"ר כשערה קטנה, אבל מחטיא את המטרה כי אינו קולע אל השערה, אבל הצדיק קולע אל השערה ולא יחטיא את המטרה, נמצא שיצה"ר שלו הר גבוה וכובשו, וגם קולע לשערה.

* כא. ענין הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ע"ד העבודה

הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים פי', כל דבר אפשר לבקש ולהיות נענע חוץ מיראת שמים שצריך ע"ז יגיעת בשר ושקידה גדולה, כמ"ש אם תבקשנה כמטמונים אכן אתה אל מסתתר אבל צריך להבין, א"כ נענע בכל תפלותיו ע"כ יראת שמים בכלל, כי לולא זאת לא יענהו כלל לא, אבל האמת שבכל עניה ועניה סובבת קליפה דקה שנותנת מסך ליראת שמים, בסוד מקום הניחו לו אבותי' להתגדר בו, וז"ע רשע מכתיר את הצדיק, שכאן פרי עבודתו סובבת להכניע אותן הקליפות הדקות, דאל"כ לא הי' כלל

‏מציאות לעבודה ולמ"ט, כי הקב"ה עונה לו על תפלותי' וממילא הכל משמים, כי מחמת זה נשלם מאד ביראת קונו כמובן, אבל נשאר לו סוד קליפה ‏הדקה להפרידה מכל ענית תפלה שלו, והבן, וזה פריה ורביה שלו בכח צדקותיו מעצמו מתתא לעילא, והבן, וז"ע אין המקרא יוצא מידי פשוטו.

‏

כב. ענין אמונה וידיעה, מוח ולב, אור פנימי ואור מקיף

‏כ"ו מרחשוון

כל ולד מראשו נוצר, ונראה שהוא מן ‏המח שלו: והענין נראה, שהגם שמורגש המוח לבריה שכלית, אין לו אפי' חיבור עם חיות הבהמי של האדם, אבל אינו כן אלא כל חיותו נמשך ובא ונובע הימנו, מפני שכל חיות וכח המקיים מן כל נברא יושב לו במקום החשוב של אותו הבריה, וכיון שאין לך חשוב בבריה האנושי מן אבר המוח, ע"כ שם מצוי לו כל כח המקיים שלו, ומשם ‏יוצא ומקיים כל כוחות הגוף.

‏והנה המוח סגור ומסוגר בקרום, ובעצם במקומו, ושום חיבור ממשי אין לו עם שום אבר גופני זולת בוורידים דקים מחובר עם העינים, וגם בסופו יש לו איזה מין חיבור עם הבשר העגול כמו פולין שהוא כמו ראש לחוט השדרה.

‏ועינינו הרואות, אשר כל מחשבות המוח ‏ותחבולותיו פועלים בכח על חיות האדם ושפעם, כמו התענוג והעוצב והעזות והשפלות, אשר בשמחה ועוז יתמלא גידיו ועורקיו שפע חיות, והוא אדם בריא וחי, והשפלות והדאגה יוכלו לפעול מיתה לגמרי על החי המרגיש, וגם בשיעור פעולתם ינטל שיעור חיות כמ"ש עני חשוב כמת והגם שהוא חי ומתנועע, כמת יחשב, וחיותו בחי' למעלה מן הטבע, פי', כי החיות משוער כפי התחבקות הבריה, ורצונה אחוז בזה

‏הענין, והמואס בחייו על כרחך אין לו חיות בדרך הטבע, כי טבע הבעל חי להכלל בכל עצמו בחיותו והויתו.

‏ונמצא בזה ב' פעולות, אר דבר אחד ‏גרם לו אשר שאב חיותו כמו יסורין ועוני, או שנחסר לו באמת חלק מכח המקיים שלו, אשר גלל כן לא יקבל שפע החיות כטבע כל חי. וז"ש רשעים בחייהם קרוים מתים, פי', רשעי ישראל, כי זרע ישראל נמצא להם מקונם בחי' תוספת דעת דקדושה בגופם, אשר בזה המה מובדלים מכל גויי הארץ נקרא בספרים חלק אלוה ‏ממעל. ואשר חסר חלק זה, אינו רק מחוסר שלימות, אלא גם כמת יחשב, ואפילו מהתנועות וסימני חיות הניכר ‏בתוכו יקרא כמו שלא ע"פ הטבע.

‏וזה יחולק בשמות בספרים לאור ‏פנימי ואור מקיף, דהיינו החי ע"פ הטבע ורצונו מחבק הויתו בשלימות, כי מתענג הימנו, ע"כ אור פנימי שופע בתוכו, משא"כ שאינו נסבל בתוכו חיותו כי מואס בחייו, ובע"כ הוא חי, הרי חיותו מחוץ נמשך לקיומו, והוא בחי' אור מקיף לו. וכל תענוגי רוחניים נמשכים ‏‏באמונה לו, כי מחמת שברור לו משפטו מן העבר וההוה, אשר במשרים יהלך, ועניני' יבואו ויגיע לבטח אל המטרה, ומתגדל אמונתו בכל צעד, וכשיעור הזה תענוגו מתגדל ומתעלה, וכשיעור הזה יחבק רצונו חיותו בשלימות, לכן איש הזה חי יתקרא, משא"כ שאינו מוצא דרכיו במשרים ואינו בטוח שיהי' קולע אל המטרה, ואם יגיע לה, ובכל צעד כי יכבד עליו המשא, יגדל הספק ואינו מסוגל להאמין בהצלחתו, ע"כ כי ירבה הדאגה ימאוס בחייו, והוא כמת בעל תנועה, וחיותו להספקתו ממקיפי חוץ נמשך לו, בעל כרחו שלא בטובתו, ובאמת מקום משפט הנ"ל הוא במוח, אבל מקום הקיום דהיינו האמונה הנמשך מהמשפט, הוא בחוט השדרה, ונקרא דעת ‏המתפשט. 

‏ואם הי' אפשר לזון את חוט השדרה ‏בבחי' האמונה, בטרם יצא דבר המשפט, אז היו יכולים להמשיך חיות לכל אדם, כי באמת כפי ראות עין אינו תלוי במח, אבל זה קשה מאוד, וכמעט אי אפשר כלל זולת דרך המוח ומשפטו ‏כנ"ל.

‏ועוד דע לך, שאין שום דבר נגמר במוח, להיות ראוי להתפשט לחוט השדרה, זולת אם יתגשם שם במוח בתכלית ‏הגשמה השייך שם, דהיינו בחי' הדמיון, וכמו שלא יפול האהבה במי שאינו מכיר אותו, דהיינו שכבר נחקק בדמיונו במוחו.

‏כי בבשר המוח ממעל נרשם בשלימות כל מה שראה והסתכל מעודו, וכן מעידים הרואים במיקראסקאפ במח המת, אשר גם אפשר ליקרא כל הספרים אשר ‏קרא בהם בחיים חיותו, כי כל הצורות נשארים שמה בקביעות לנצח, וכמו ידים גשמים הי' מצירים שמה אותיות ובנינים וצורות, וכל אשר שם עיניו בהם ‏בחיים.

‏ולכן, כל המחשבות שחשב נקבעים שמה, כי כן דרך החושב לצייר נגד עיניו אותיות, ובזה הכח מציירם ג"כ שמם לנצח.

‏* כג. ענין ביאור על וישקף אבימלך בעד החלון.

‏‏ערש"ק קרח עטר"ת ער"ח תמוז

באורות הטעמים לא הי' כלים עדיין, ‏הן אמת שבפה דהיינו מלכות שבראש נתגלה כלי כללי דעקודים, ביציאה וביאה, ואפילו באוזן חוטם הי' מופיעים על צדדי הפנים עד שבולת הזקן, וידוע שאין גילוי לטעמים לבד זולת בהשתתפות נקודות ותגין ואותיות, דהיינו עד החצוניות, שזה חשיבותם כנודע, אבל האותיות, הגם שעליהם עיקר הופעת האור, מ"מ מכירים מקומם ולא יעלה על דעתם להתערב כלל בזה הענין, אלא יושבים ונהנים ולא יותר, ורק באורות ‏העין, שגם בנקבים יש בחי' חיצונית דהיינו בשר העין, אז עולה תיכף על דעתם לסייע ג"כ בזה הענין, עד שאירע ‏מה שאירע.

‏וז"ע וישקף אבימלך בעד החלון וירא ‏וכו', דאמת שע"כ ג"כ השיג שיצחק מצחק, אבל הי' בטל מכל וכל, עד כי ארכו לו הימים ובא לאורות העינים, אז וישקף אבימלך וכו', אמת שכל טענתו היו לטובה, דהיינו מפחד כמעט שכב אחד העם, וגם אח"כ באמת סייע לו הרבה, כי גזירת מלך נתן על כל העם, כל הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת, מ"מ אירע מה שאירע, וגרשו ‏מארצו, כי התקנא בו, דהיינו שלא יכול להתאחד עם הפנימיות כדבעי.

‏* כד. ענין מלוה מלכה

‏‏חודש אדר עטר"ת

דכל ענין שבת המלכה, אשר הבת מלך ‏בסוד קל בלי ו' נמשך בה הוא"ו בסוד והאלקים יעננו בקול, דהיינו בשבת"ה עם זקני ארץ, וידבר אלקים את כל הדברים האלה, כי לכולי עלמא ניתנה התורה בשבת דוקא, ויפה שיחתן של עבדי אבות כתורה שלימה, ובסעודה א' וכו', עד שהבת קמה באמה, כי לא זז מחבבה וכו', והכל בסוד מזל ונקה, אבל ממחרת השבת, סוד והגיע ימים שתאמר אין בהם חפץ, כי אמת שמשמיני והלאה ירצה, אבל אז ‏תאמר מי יתנני כירחי קדם לעשות בהם חפצי שמים, כי בטלו הטוחנות, וז"ע שדוד בעצמו מברך, ולו נאה לברך, כי בחי' תמיד בסוד השלימות, בסוד דוד מלך ישראל חי וקים, כי הוא סוד הפנימיות דמלכות, בסוד מעולם לא זזה שכינה, בסוד ולבי ער, וז"ע יהודה אתה מתחילה ועד סוף ויקרא מלוה מלכא, כי אפי' בזמן הגלות לא זזה שכינה, ובחי' מתלוה תמיד מתחילת ועד סוף, ועבדי דוד נשיא להם לעולם. 

‏* כה. ענין לא תשיג גבול רעיך

‏לא תשיג גבול רעך אשר גבלו        ‏ראשונים פי', דסוד כל חידוש הבריאה היא הגוף בעל ראש וסוף, דהיינו הגבול, ומחמת זה עוונותיו בלי מדה, ודרכו בלי חמדה, כי רוצה לדבק בשורשו ולהשיגהו במדה זו, והבן, אבל לא איש אל ויכזב, כי מפלאי תמים דעים שבדרך התורה והמצוה זוכה ורואה ‏עולמו בחייו, דהיינו דוקא בסוד הגבול שלו, והא כיצד, כששורה עליו טעמים עליונים ותחתונים בסוד טעמו וראו, והעם ההולכים בחושך ראו אור ‏גדול, והוא משיג גבול רעהו וכו':

‏* כו. ענין אין משיח בא אלא בהיסח הדעת

‏אין משיח בן דוד בא אלא בהסח ‏הדעת, ובטעם זה אמרו, במטותא מנייכו לא תעסקו בי', וז"ס שאמרו אלו ואלו דא"ח, שזה המתקה הנפלאה, שבהסח הדעת מתלבש משיח, וז"ש בתז"ח כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו כי בט' באב נולד משיח, ונקרא בן הילוד, כי הגם שנולד כבר, שמעולם לא זזה וכו' כידוע כי נולד בעת חורבן כנ"ל, אבל אמו לקחה תיבה ותשם בה את הילד ותשם אותו בסוף, על שפת היאור, בסוף אוריתא כי כן צריך לכסאה לי' בגלותא, וז"ע אל ‏תעירו ואל תעוררו את האהבה עד שתחפץ, וז"ש היאורה תשליכוהו, בגין דידע דבי' עתיד לאפקא מושיע, דהיינו (ואז וכל הבת תחיון, פי' בשבתה עם זקני ארץ) אותו היאור דוקא, וידו עשתה כל אלה בסוד עד שתחפץ, ואז אל מלך יושב על כסא רחמים, מתנהג ‏בחסידות וכו'.

‏וז"ש במטותא מנייכו לא תעסקו בי', פי' דאיתא שם בתז"ח להון כי המילדות יראי אלקים, ומחמת זה לא עשו כן.

‏לא בשמים וכו' כי בפיך ובלבבך ‏לעשותו, פי' כמ"ש בזוהר רוח אמשיך רוח ואייתי רוח, וכמ"ש בכל מקום שמשים האדם את מחשבתו שם נדבק, וכל גופו הושם משם, כי נגרר אחר מחשבתו, וז"ע רשעים וצדיקים, דהיינו רובו של מחשבות בקדושה, הרי הוא רובו זכאי, ולהפך וכו', לכן החוטא ישא את חטאו בסוד שחת לא לו, והג"ש בשעה שהאדם מצטער, זה דוקא כשמחשבותיו בקדושה, אבל אם מחשבותיו בגשמיות אין הצער מגיע כלל להפנימיות, כי איננו שם וק"ל, ובזה מובן מ"ש כי לא בצדקתך וביושר לבבך הביאך ה' לרשת הארץ הזאת, כי אם למען הברית אשר כרת עם אבותיך, וברשעת הגוים האל וכו', וצריך להבין זה, למה לא עמד הברית אבות ורשעת הגוים לדורות הקודמים, א"כ הרי שמעשיהם ג"כ גרמו, ועם הנ"ל מובן כי באמת העיקר בשביל רשעת הגויים, אלא ‏בשביל מעשיך המועטים כפתחו של מחט זה זכות כל גאולתך, ופירש כי אז הי' מחשבתך בקדושה, אבל בלא מעשים טובים ויושר לב, והבן, וא"כ שכינה מה אומרת וכו', ואז הצדיק מתקנא על רשעת הגויים, כמ"ש ותושע לו ימינו וזרוע וכו', א"כ כמו שלא יכלת להראות ספר כריתות אמכם, כן לא תוכל עתה להתפאר באותו המעשים שהביאך לרשת הארץ, וז"ע ברית אבות ורשעת הגוים שעמדה להם ודו"ק, שמזה יוכנע ויבוש האדם לפני בוראו ית', וזה שמשה רבינו ע"ה עומד ומזהיר, השמר לך פן תאמר בלבבך ויעלה איזה גבהות בקרבך בשביל שזכית למדרגת ביאת הארץ, כי חטאך גדול מאד, כי תעלה חוצפה של שקר לפני בוראך ית', אשר המציא לך וכו', וז"ס שגאות לבושו של ה', כי חרפה גדולה לך שאתה המעט מכל העמים, ולולא זאת לא השגת כלום, כנודע לך, ומהיכן בא לך גבהות לב, וזה שוטה ושפל רוח אשכון, וזה שוטה רשע וגס רוח וראוי לו שלא הי'  בא לעולם, וז"ס דע מאין באת וכו'.

‏* כח. ענין קדושת הראיה

‏ידוע שיש עוף הנקרא ראה, שמעבר ‏נוק' שלו בהסתכלותו איזה זמן עליה, ומזה הגיע לנו מופת גילוי, שבכל מקום שהמחשבה של אדם מחשב שם הוא כל חיות האדם מצומצם, כי אינו רק שם, וכיון שכל חיותו מצומצם באותו ‏דבר או מקום, הרי כל מדותי' וכל גופו ג"כ שם, כי שדי גופא בתר עקרא, ועושה שינוי פעולה גם בגשמיותו, כענין העוף הנ"ל שמעברה בגשמיות בכח הסתכלותה, כי הסתכלות הוא כלי למחשבה, והבן ‏ודו"ק.

‏* כט. ענין דביקות

‏‏באדר עטר"ת

איש וביתו באו, פי', הודעה שבזכות ‏זה זכו לגאולה, כי ביאתם למצרים הי' איש וביתו, בית נקרא חכמה תתאה ע"ד אבא יסד ברתא, דהיינו חכמה המלובש ביראה, שיראה זו היא היא הקשר בין המלך והעם, וזה נקרא שכינה הקדושה שלא זזה וכו', וז"ש צדיקים דומין בפני השכינה כנר בפני אבוקה, ‏אשר בהתרחק הנר מורגש קטנות שיעור אורו, אבל בהתקרבותו לאבוקה אינו מורגש כלל קטנות ושיעור אורו, כי נכלל כאבוקה, וכיון שהצדיקים קרובים לאלקים תמיד, בטלים במציאותם מאימת בוראם והם יודעים שרחו"ק בחשבון שד"י, ולכן אין להם שום התרחקות, וזה איש ‏וביתו באו, כנ"ל.

‏וז"ע שאמרו על עמרם אבי משה, שלא טעם טעם חטא, אלא האיש הי' מבית לוי, וביתו הי' בת לוי, דהיינו ‏שהי' דבוק תמיד, וז"ע גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא.

ל. ענין עבד, אשה, עור, עזים, אסור, כפוף מים, דרך גבר,             כל צורך, גבורה, תפארת, כח ביעף, העברת תנומה, גמילות         חסד:

‏באדר עטר"ת

‏עי' במדרש וירא שאברהם אבינו ע"ה ‏נצטער הרבה שראה בירה אחת דולקת וכו', עד שנתגלה עלי' ממ"ה הקב"ה, ואמר לו אני הוא בעל הבירה, והתענוג ושעשועים עד אין שיעור, כידוע ליו"ח, וז"ס וירא ה' כי סר לראות וכו', ויאמר לו ה' אנכי אלקי אביך, דהיינו בחי' ס"ר, שנשתלם לחשבון יוד הויות, שזה אביו שלא טעם טעם חטא מימיו, ולא נכנס דבר שאינו הגון באזני', ולא שח שיחת חולין מימיו, וז"ע יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, דהיינו שיחת עבד כנעני נתעלה אח"כ לתורה של בן, בסוד אוריתא וקב"ה וישראל חד הוא, וענין ויסתר משה  פני' כי ירא ‏מלהביט, היינו והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, והי' צוח ואומר די די, והשפע עשעה שלה עד שהוכרח וכו', כי כאן קבל ב' האורות ביחד, דהיינו גאולת מצרים ומתן תורה, כמ"ש וזה לך האות אשר שלחתיך, כי בהוציאך ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, ובזה מובן ג"כ הסוד ישראל עלו במחשבה, דהיינו ואלה תולדות יעקב יוסף כי בחי' המשכה הוא בחי' יעקב, בסוד קוב"ה קרי ליעקב אל וטפה הזרעית עצמה היא סוד יוסף והיא הוא עלה במחשבה סוד זרע בחי' טפה של מוח, והבן, אבל עכשיו נתגלה בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרני' וכו', כי לא שלטא בי' עינא בישא כידוע, אבל עתה נקרא יעקב בסוד גופא וברית כחדא, וז"ע והקמותי את בריתי, שנעשה הקמה ליוסף, ‏בסוד אל חי, וגופא וברית כחדא.

‏והאמת, שבמחשבה לא הי' לעולם שום ‏חילוק מן יעקב ליוסף, כי במחשבה מקום השעשועים, ושם מקום הברכה תמיד, אשר נתן לשכוי בינה וכו', בסוד וירא אלקים את בני ישראל" וידע אלקים בהיות שעלה במחשבה התענוג לבריאת ישראל ולהשתעשע עמם כמשוש חתן על כלה, נעשה העולם בסוד צמצום א' וכאן נחקק צורת הבן במוח האב באהבה נפלאה, עד שהסכים לבריאת העולם, וכל הטרחא הזאת בשביל ישראל, וז"ע שהשכינה תמיד משבחת ומפארת, אני ישנה ולבי ער, כי אהבה דוחקת הבשר, וזה נקרא המתקה בשורש, כי באותו מקום דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורי, וליכא מקום אחר, כי בהירות הקב"ה א"ס וא"ת וכו', ובשביל אהבתו ‏העזה צמצם וכו', וז"ע כד רחימתין הוי עזיזין אפותיא דספסירא, הוי שכיבנא, וצא ולמד גודל אהבה שהי' אז, עד שהסכים לזה, והבן וזכור, לכן אי אפשר כלל להמציא איזה חילוק במחשבה בין אהבה ליראה, כי שניהם ביחד נקראים שעשועים, שהאב משתשע ומתענג עם בני' לפי קטנותו של הבן, וגם אבי' עושה עמו מעשה נערות, ושש ושמח כי קטן הוא, והשמחה עולה מבן קטן ונרגש יותר וכו', אבל למטה בסוד עולם העשי' צריכים לבא בב' כלים, זה אחר זה, ויתרון האור מתוך החושך דהיינו באותו ‏מקום כנ"ל.

‏ובזה מובן דברי בעש"ט והכהנים ‏הלוים, שכל שפע הבא מלמעלה אינו באה זולת בב' בחי' אהבה וצמצום, דהיינו בחי' שפע בעצמו, סוד טפה הזרעית הנתמצית בחי' יוסף סוד הצמצום שגלל כן אפשר לה לבא למטה, ומי גרם לזה שאב הקדוש יוזדקק אפי' באופן זה לבנו, הוא סוד אהבה והבן, וז"ע שאיתא בזוהר אור זרוע

‏- ר"ת – א"ת - אין סוף ואין תכלית

‏וכו' הינו זרוע תמיד לבוא אצלו. 

‏וז"ע שאחר ברכת הנותן לשכוי ‏וכו' אנו מברכין תיכף שלא עשני גוי, כי החסד הגדול הוא שנותן לנו אותו הכח ורצון לעלות במחשבה, שגלל כן אנו זוכים לונפלינו אנו ועמיך וכו' בסוד הקמת הברית, לכן בסוד המחשבה, ששם אין חילוק כנ"ל, תיכף מרגישים ברכה שלא עשני גוי, בשמחה רבה ונפלאה, וכן הרגשות שאר ברכות בסוד שחורה אני ונאוה במעשה אבותי, בסוד אנכי אלקי אביך כנ"ל, ועבד יוצא בו לחרות, ואשה לאיש, ועור לפקח וכו', שזה סוד חכמה תתאה ויראת אלקים במקום הזה וכו', ומחשבה קדומה, דהיינו מחשבה טובה מצרפה למעשה ממש, בסוד מעשה הוי' כי נורא הוא, ואיהי יראה, וז"ע הצור תמים פעלו וכו', ומלכותו בכל ‏משלה, כי הדין בעצמו חזר להיות חסד, וז"ע מה ששמעתי ממורי שליט"א עלה אלקים בתרועה ששם אלקים יש לו עליה תיכף בתרועה, הוי'ה בקול שופר, דהיינו שאלקים יהי' נהפך להוי' זה דוקא בקול שופר, ופי', דהיינו עומד מכסא דין, ויושב על כסא רחמים, דהיינו בסוד הנ"ל, וכיון שזוכה לשמוע קול שופר דמתן תורה בסוד והאלקים יעננו בקול, שכל הקולות באו לשורשם, לקול הוי' בכח וכו', הרי לפניך שכסא דין הוא כסא רחמים, בסוד אנכי ה' אלקיך אשר וכו', ואנכי לא ידעתי, כי ראה בעליל שכל האבנים נעשה לאבן א', אשר שם מראשותי', ועתה ויצב אותה ‏מצבה, ויצק עליה שמן וכו'.

‏וז"ע כשם שמברכין כך מברכים וז"ע חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי וכו', בסוד וקונה הכל. 

‏וכ"ז היא סוד השלימות בסוד ירְאה ‏וירָאה, שדוקא באופן זה משיג שהשי"ת אמר לו טרם יצירתו ושמרתיך בכל אשר תלך ואין תענוג גדול מזה, שרואה שהשי"ת כביכול מזדקק לו, ואינו נפרד הימנו תמיד, בסוד רועה כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה דהיינו ונועדתי לך מעל הכפורת מבין ב' הכרובים מקצה מזה ומקצה מזה, ויקום ולא יהי' לך השמש לאור יומם, והי' הוי' לך לאור, כי וענין כרוב א' מקצה מזה וכרוב א' מקצה מזה, כמ"ש ובעה"ב דוחק ובזוהר איתא, מארי דחובא דחיק, שמתוך אלו ב' דחוקים נמדד .... קדושה ..  ‏בסוד אגרא דכלה דוחקא

‏וידוע  שיש כלל ופרט, עולם ‏גדול ועולם קטן, ושוים בכל בחינותיהם, כי עולם גדול נמשך ז' אלפים שנה, דהיינו ו' אלפים בסוד הזכר הפועל, ואלף א' בסוד הנקיבה מקבלת פעולה, ועד"מ ימי שנותינו שבעים שנה דהיינו ששים שנה בסוד הזכר, ועשרה  ‏שנים בסוד הנקיבה, כי אז תשש כוחו כנקיבה, וכן יותר בפרטות בעולם הם ששת ימי המעשה, ושבת, וכן ביום ששה שעות בסוד הזכר, ולילה סוד הנקיבה, והגם שיש י"ב שעות היום, ידוע שששה שעות אחרונות אינם עקרים, אלא סמנא בעלמא לעוברים ושבים ולפועלים, בסוד זווג יעקב ולאה, וכן הלילה צריך לקבל מכל בחי' היום, וז"ס כל דור שלא נבנה בהמ"ק וכו', וחייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, וסוד אשר ישנו פה ואשר איננו פה, ולא עוד שהצדיקים הגדולים משיגים ב' אורות הגדולים של יציאת מצרים ושל מתן תורה בכל מעשה ומעשה של מצוה ושל רשות, כי אין בכלל יותר ממה שאפשר להיות בפרט, כי כן טבע הרוחני שאינו בסוד כלל להפרד לחלקים קטנים, וכמו בחלק הקטן, כן בבחי' הכל הוא עומד ומאיר בכל מדתו וקומתו כידוע, ורק בכלים נמצא ענין הפרטים וחלקים, אבל שם הוי' לא אשתני בכל אתר, והבן ‏היטב ודו"ק.