תשעה באלול ע"ט
לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים הריני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה כי אדבר לפניך בפי תמיד, שמה קויתי, ה' הלא תוחלתי לך הוא, ובלבבי אכזב לך, כי נמשכת תמיד אחר תאוותיה הרעים והבלי שוא ומדוחים ואינה רוצית בשום אופן לקבל עליה עול תורה ומצוות, אוי נא לי כי חטאתי לך, ומעודי עד היום הזה החזקת בידי כאב רחמן, המטפל עם בנו יחידו, ויש לו געגועין אחריו, תמיד לא יחשה מלהספיק לו כל מילי דמיטב, וזן ומפרנס אותי בחשבון בדעת, בכל רגע תשער את המזון המובחר לפי אותה השעה, וכל יקר וכל טוב אשר רק בכוחי לקבל לא תמנע ממני גם לא תאחר להשלימני כרגע, ועל כולם יתברך וישתבח שמך בפי מאוד, כי נתת לי כח להזדווג ולהתאחד עם האמונה שלימה, ולקבוע
אותה בליבי בבטחה והשקט, והיא שעמדה לי בכל דור ודור נגד העריצים הרבים והקשים, ותצילני מהם, והיתה פורשת כנפי' הנעימים, שהיו כלפי הקמים עלי לבלעני כמו מגן נחשת, ובמשך הימים דבקה נפשי בה מאוד, ובאהבתה התענגתי תמיד, והייתי זהיר מאוד בכבודה, כי ראיתי בעליל שרק היא מצאה חן בעינך שגם אתה אוית אותה ועל כן קרבתני תמיד, כי חשקת תמיד לראות שלומה עם בעל נעוריה, וזכור אזכיר את טרחתך תמיד להשבית ולהעביר את הקמים עליה להמשיך עיני אחריהם, עד שנעשית שמורה לי מאוד, והיא גם לא טמנה ידה מלהספיק לי כל צרכי, וחוץ מכל אותן המלאכות שהאשה עושה לבעלה, לא נחה ולא שקטה עד שעשאה לי חיל ואושר, רק ותכבד אותי, ותושיבני בהיכל קדשך, כי נעתרת לה וכל משאלות פיה תמלא תמיד, אשר על כן דרשה לי מקום בהיכל קדשך, להושיבני בין השרים ועבדי המלך היושבים ראשונה במלכות, ומה טוב ומה נעים הי' שבתי אז על שולחן קדשך, והיינו שמחים מאוד, וביותר גדלה שמחתי, באשר שהבנתי מפני קדשך שזה היום שקוית מצאת לראות אותי מיסב על שולחנך הטהור, בין שרי מלכותך כדרך הבן המתבונן בחפצי אבי', כי דעתו של אב קרוב אצל בנו.
לכן הנני מודה ומשבח אותך בפי מאוד, על זה החסד האחרון אשר עשית עמדי, שלא השארת אותי בין אותן הנותנים קולם עלי תמיד בחור תן עיניך ביופי, ואין יראת בוראם בהם כראוי וצוחין, ככלבי הב הב, ודברת על לבה שלא לשלם לי כמפעלי עמה, ואדרבה בחמלה גדולה קבעה משכנה עמי, ותתן לי ניחומים על כל הצרה ודאגה אשר עבר עלי, ע"כ אשבע לה בשמך הגדול והקדוש, שמעתה ועד עולם לא אזיז אהבתי ממנה, והנני בכל כוחי ועצמי להצילה מכל נוגעים בכבודה, הן פחות והן יתר, ומברכי אברך, ומקללי' אקלל, בחרמות ושמתות, כי שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל תנו לה מפרי כפיה ויהללוה בשערים מעשיה: