מה רבו מעשיך ונפלאים מאד, גם נפשי ידעה להחבירה, בתתך חיל וכח לחלושי כח, ולאפיסי מדע רוח חכמה ובינה, כי רוח תצא מלפניך, לא ממזרח ומערב ולא מצפון ונגב וגם מכל הקצות, ותאמר לה צאי ופחי בהרוגים האלה ויחיו. גם קמו על רגליהם והמה חיל גדול ורב עצום מאד, ונאמן הגדול להעיד על מה שראה בקוטנו גלמי ראו עיניך ואלומתי קמה גם נצבה והיתה רכה גם ענוגה, כי לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ, והיא תמה ותמימה ותגדלה, ותצא לראות בבנות הארץ, גם עיניה עוד לא כהו, ולא חטאו ישראל, אלא רצו להתיר לעצמם עריות בפרהסיא, גם היא נאנחה ותשב אחור, וכיון שחטאו גלו, וכיון שגלו התחיל לקונן מגילת קינה ונהי, ולא חֹדש ולא שנה רק ארכו לה הימים מאד, ואתה שמעת השמים, אלא גדר של ברזל שכֹתָ בעדיך, והנה נשתם תפילתה, והלכה מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר, ויתערבו בגוים וילמדו ממעשיהם, ולא הנחת לעושקם, כי בגוים לא מצאה מנוח.
זה חסדך הגדול והנפלא ונעלה על כולם,
והכרוז יצא מן השמים, אל תגעו במשיחי, ובנביאי אל תרעו ולאט לאט בבכי ותחנונים הביאותים אל המקום אשר הכינות להם, ועולם הפוך הראית להם, ותחת הנעצוץ עלה ברוש, ותחת הסרפד הדס, כי רוחך הופיע עליהם מן השמים, ונשמת שדי תבינם, ואין כאן לא איסר ולא חרם, אבל יש כאן שמך למושעות בעצמו, ויכין רשע וצדיק ילבש, ושלג הלבישו ויחם להם כצמר, וכפור כאפר פזרת, ועל כל זה גם זכר עשית לנפלאותיך, להשמר מלשכח את הדברים אשר ראו עיניך, ותציבני לפניך לעד ולנצח נצחים, ברוך שמך מן העולם ועד העולם אמן ואמן.
ומאז והלאה לך הצדקה וזה מעשיך, מעודי עד היום הזה, ולנו בושת הפנים, וזה כל מעבדינו, גם עמוד עמדה לנו, וככלות כחינו אל תעזבינו, ועינינו ראו שקדוש אתה מאד, ונעלה על כל, וכל טנופת לא יטנפוך, אש אכלה, אש לא תשרפיך, לכן עכשיו שנוצרתי כאלו לא נוצרתי כי במה מצאה לה יתרון לומר שרק בעבורה בחרת בה, ומצאת אותה נכונה יותר מחברותיה, אין זה כי גדלה רעתה לפניך, כי פחזה כמים והיתה זאת לה לא לפוקה ולמכשול, כי הצור תמים פעלו וכל דרכיו משפט.