רבון העולמים ואדוני האדונים, מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, ותחסרהו מעט מאלקים וכבוד והדר תעטרהו, אראה שמיך מעשה אצבעותיך, ירח וכוכבים אשר כוננת, והארץ נתת לבני אדם, וכל מלואה אתה ערכת, ושפע קדשך גם אתה, ותמיד תסעדם ותחזיקם, כי בהפסיק השפעתך מהם יאבדו וכליל יחלופו שמה, הדומם והצומח החי, וגם המדבר, כולם נגועים
ומכה אלקים, אין להם חמדה ורדופי שאול, כי לא האיר פני קדשך אליהם, והמה בעלי הכאב והיסורין אשר בעולם, והחיים אתה ממית, והבריאים אתה תמחץ, כולם יאבדו ואת כל תבלה, כולם נמצאים בענין רע ומדאיב מאוד, וכל לב שומע זאת, ואין רגע בלי פגע, ואין ששון בלי אסון, וכל רגע ורגע כאשר אני מסתכל בעולם, שומע אני כמה קולות קולות מנפשות המתפרדים מגופם החביב ויקר להם, וקולות קרוביהם העומדים ביציאת נשמתם, גם קולות מגוססין שקרובין למיתה, וסמוך להם בניהם וקרוביהם בוכים בקול, ובהתחמם לבבם ישמיעו קולות מאוד משונים, כולם פונים אליך השמים, כי יודעים שיש לך כח להושיעם, וקולות העשוקים מידי שוסיהם שרומסים אותם בלי חמלה, ויצעקו מעומק לבם למה יוחן רשע, כי תתן לו כח למצות את דמי הצדיקים, ועוד תפילתו בפיו, ועוד מכיון בכל כוחו ואונו מחשבתו ורעיוניו אליך, כי יודע דרך שבו תקבל תפלת עמיך, ובאמצע כל אלה הרשע מכה אותו, ומוחו פוצע, והרשעים פורשים מבצעיהם, ובריאים ושלמים, וטרפם מושלכים לאשפה, נפרד נשמתם ונבלתם לארץ, נראה כמלאה, בושה סחופה מהדרת הכבד, וקולות יולדות בצירהם, מרימים ומתחזקים להגיע תפלתם לפני כסא כבודיך, ובחרדת מות מתדבקים אליך, לא חטאך ולא חטאם בפעולה זו כלל, כי אתה צוית להם להעמיד בנים ובנות והם עושים רצוניך, ומושלכים ומוסחבים מהדרת כבודך, ואינם יודעים אם המה יסורי חיים או יסורי מות.
וכל אלה הקולות הזעקות וכל התפלות פעמים תשמע אותם ותפנה אליהם במשפט האמת והיכולת, ולפעמים תביט עליהם ולא תחוס ולא תציל, תדמה להם כגיבור לא יוכל להושיע גם ירצה גם לא יציל.
הן הן נוראותיך והן הן גבורותיך, אתה גבור לעולם אד' מחיה מתים אתה ורב להושיע, ועל כל זה הגדלת על כל חסדיך אמונתיך, כי חלקת אמונה קדושה ונפלאה בלב זרע בני בחונך, וכל אלה באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך, ולא פרשנו כפינו לאל זר כי לא נסוג אחור ליבנו מני ארחיך, והודעתנו לפי רוב גדולתיך וענותנותך שאתה בורא ועושה כל המעשים האלה, את האור ואת החושך, ואת הטוב ואת הרע, ואתה ראשון ואתה אחרון, ידך בכל אלה ומכל אלה לא שנית כלל וכלל, כי טוב אתה בעשותך עמנו את הלא טוב, כי בסוף הרעה מתגלה הטוב, והדרה מכסה את כל, ונוכחת בשכל כל בר דעת, שאין כאן רע, ואין כאן חשך כלל וכלל, אמנם הכל אחד יחיד ומיוחד בתכלית הטוב ושלימות, שלא יניח מקודם לו ומכל שכן אחריו, שום רושם ושמץ דבר חסר ומקרה רע, וכל אלה הודעתנו, ואנחנו
עוד על אחת מאלף לא גמלנו לך לכל הפחות להודות לך מעט מזעיר כפי טובך וחפצך אלינו לרעות אותנו על נחלי שמן אלה.
ומה נשיב לך, הלא הכל שלך, לך הגוף, והנשמה מחלקך, לא קדמה למלאכה מנויה וגמורה, ובכל ערוכה ושמורה.