בימי הספירה עטר"ת
הן שמים לא זכו בעיני' ומה יעשו איזובי קיר ולא תחפוץ זבח ואתנה, עולה לא תרצה, זבחי אלקים רוח נשברה, לב נשבר ונדכא אלקים לא תבזה, כי עלובה עיסה שנחתומה מעיד עליה שרעה היא, כי אתה אמרת שיצר לב האדם רע מנעוריו, כיון שכן, מה נקוה ומה נוחיל, ואם במקום מיתתנו אנו מתיראין ולא נצא ידי חובותנו, במקום חיותינו, דהיינו כשתקרבנו לפני פני קדשך על אחת כמה וכמה שלא נצא כלל ידי חובותינו, ואדרבה כאן נגלה בושתני ושפלותינו לרוע, כי אין בנו כח לעמוד לפניך בסתר, מכל שכן להמצא בקרוב לפני עוזך וכבודך בגלוי, ומנשכין הלחם ולועטין הנזיד, ורואים במלכם וכדי בזיון וקצף, ונלאה כוחנו, ושכלנו ידל להבדיל במציאתינו לפני מלך, או לפני עבד שפל, וכמנהגו לפני עבד בזוי כן מנהגו לפני מלך רם ונשא, ובלבבו יבין
ובעיניו יראה ולא יוכנע כלום, גם לא מרתת, וביקר לא יבין כלל, נמשך כבהמה, ורואה במלכו, ומטייל בבשתו, מריח בבשמים בחנות של בושם, והולך אל קיאו ומעלה סרחון, גם לא יבוש ולא יכלם.
וא"כ הן תוחלתנו, נכזבה, כי איך נקוה ואיך נוחיל, ובאיזה פנים נבקש מהדרת קדשך וכבודך להשיב אלינו ששון ישעך לראות עוזך וכבודך, האמנם לכבוש את המלכה עמך בביתך לפני עיני כבודך, אמנם ידעתי, כי פועל שלם אתה, לזה לא יוכשר לפני, להטיל מום ודופי, במלאכתך ובפעולתך, כי דבר אחד ממלאכתך לא שכחת, ודבר ריק בם לא פעלת, ושמך הגדול והקדוש תשבחם, לכן מי יזיד להתעיבם, הן מעשה ידך כולם. לכן, לבי אומר כשם שאין שום מחשבה תפיסא במהותך כמובן, לית שום מחשבה תפיסה באומנותך ובמעשיך, כי כפי יכלתך כן מעשיך, ואתה מחצת ואתה תרפא, ומגדולתך מצוי שפלותינו, ושלמותך יחיל וישלם רוב חסרינו ומיעוט ערכנו, וזה כבודך ויחודך שאין שום דופי ושמצה תוכל להמצא אף בערך השלילה, ואם הרע יומצא בטוב בשלילה והחושך באור אין זה רע, ואין זה חושך, ואדרבה יתרון הטוב עולה ונראה באותו הרע, ויתרון האור באותו חושך, והרי שמך משתבח ומתפאר ומתיחד, ושומעים ישראל ה' אלקינו ה' אחד.
ראית עמל וכעס, צורה מפליאה וגם מדאיבה, והנה טעמתי כולה בפרש שדי מלכים, שרים נדברים על שלחן הערוך מכל טוב בצהלה, מסובין והוא עומד עליהם ומפארם ומשבחם, ויתן להם ויאכלו, ואוכלים למעדנים, לנחלי אפרסמון הנמשכים בגני חמד, ומתעדנים מקדושת אצבעותיו ישר לפיהם.
ועליהם סמוך מאוד להם, עבדים ושפחות בלי תואר והדר, מלאים כל מום, מקנין כספם, בגדיהם לא מכובסים, גם מעלים סרחון.
ולא זכרו המסובין מי המסב עמם, ומי ישרתם, גם עידון יקרת המעדנים בערך הנותן לפיהם, ובאותו מעמד ובאותה עונה, וחברים היו להם את העבדים, גם
מנשאים השפחות, חלק כחלק יאכלו, עמם גם לא שקצו אותם ולא תעבום, ועוד העוף טהור לא הגיעה לבית בליעתם, הי' מעבירם להדווים וסחופים והפסחים, ועורים לא העבירו מבית שמחתם, המעדנים אכלו רוש ונהפכו בפיהם ללענה.
ראה ראיתי כל אלה, מאד בושתי גם נכלמתי, כי מי יאמין לזאת כי יסופר לו להחליף כבוד בקלון, גם בוְאין דומה לו, גם גודל הענוה בהאריך להם האהבה, והיתה מכסה מאוד על כל הפשעים, על הקודמים וגם על אלה הממשש עמם ובאים, והיתה סבור שלאט לאט דעתם מתברר ויקוצו בעבדיהם ויגרשו אמהותיהם, עד שימצאו נקיים וחפשים בעיני אדוניהם, אבל מדת האמת התחיל לעשות לה דרך, טרם יגמרו ששה חדשים להם בשמן המור וכפתע פתאום מראה גדולה לעיניהם, מלאך כעוף בין שמים לארץ עליהם והוא נושא בשירה קטנה לא מורגש בה לא טובה ולא רעה, וישמעו שרי המלך והעם, ראו כן תמהו ויהי כעלות הבוקר האחד, הגיע זמן סעודתם להסב את פני מלך כדרכם מאז יום יום, ובעת החפץ להתענג במשמנים להתהדר בפני מלך, ויהי באמצע סעודתם עוד אכלם בפיהם ויצעק האחד מר מר אני טועם בתבשיל, וינוסו כל העם לקולו, ויחרדו כל העם אשר במחנה כי לא ידעו אם זה סם חיים או סם המות, וכאשר ראו נפלה עליהם חרדת אלקים ויעציבו, אז באו פקודי המלך וצו קשה להם, די די לכם אל יחר בעיניכם העזיבו .... לכו למקומכם אתם בעלי דאגה ובני עוצב, כי כאן ......