בעזה"י, אנא תבא לפניך תפלתינו ואל תתעלם יותר מתחינתינו, ולא תשפוט עמנו באמרנו לא חטאנו, כי אמנם אשמים אנחנו, ואתה מצאת עון עבדיך, גם לא סלחת, כי העניה סוערה לא נוחמה, על תפארת גדולתך וגבורתך, כי עברו חלפו, והנצחים והודיות כי איננו, ומי מעכב, הלא שאור שבעיסה מעכב, כי על כן אמרת כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה להוי', אמנם אנה מפניך נברח, איה מקום להסתר, וכבר נשאת עון עבדיך, גלית מקום המשפט סלה.
ומי יהרהר אחר מלכו ודברו, אשר כבר עשהו, ומצא את לבבם נאמן לו, הכי יאמרו לו סוד ממנו, ודעת דרכיך לא חפצנו, ואתה ממכון שבתך השמים, הכינות חסדיך להם, ועל דרכיך נגה האור, שם פקחת עיני עורים לא ראו אור, שם נתת פה לאדם, כי פנים בפנים
דברת עמם מן האש הגדולה והנוראה, גם אזנים כרית להם סלע, שם נודע לאדם אשר כיראתך עברתך.
מה גם עתה, כי תשאל ממנו ליראה את שמך הנכבד עלינו, עד מאוד, כי תשקול עלומינו למאור פניך, ואיך תחפוץ בחיים, לעשות משא ומתן בגילוי כבודיך והדריך, כי תנוד עמנו שכינתך הקדושה, או להתפאר לשכון בתוכינו סלה, כל אלה תמודד ותשוה, לעומת מעשה אנוש ומחבולותיו, כי בטחתו בו לתת שמך הקדוש עלי, על כן בטנו יציקתהו, אנוש אנוש הוא, ולואי שלא נברא, ולא יכבוש את המלכה עמך בבית.
בגוף מלא אספסוף יתאוה תאוה, וכל הנמצא יאסף לכבודו, לכן עיני' יכבדו ולבו השע, ודרכי משפט הישרים והנחמדים, ממנו יסתר, לכן נפשו יבהלהו
הולכה וסוערה, מאנה והנחם, כי סימנין דמלכא נגדיה תמיד, החותמת והמטה והפתילים איננו, אשר עיני הוי' אלקיך דורש אותם תמיד.
ע"כ מרה אחריתה, כי המר לה שדי מאוד, כי הכפרי הנבזה הוא בעל המציאה, אשר חותם הקדוש בשדה מצאו, ובניו הערלים, לקחו אותו, ולכלים שמו, שמחים ומתהללים (לשמוח ולהתהלל) עמו ביום אידם, ועיני וליבי רואים כי אתבע אותו לא ישמעו לשוני כי אומר להם חותם אבי תנה לי, ואמרו קשה יראתם דינו דיינו.
לא ידעתי נפשי בעצמי, לא אדע לשון הגויים הארורים האלו, אין לי מעודי עמם שום מגע ומשא, ויעידו עלי שמים וארץ וצבאם, כי רגלי עוד נתטנפו בשקוצם וגילולם, כי לבבי נאמנה לבוראה, מעוד בימי ומקטנותה, על כן אש יבא בקרבה עד אבדון, כי השועלים הגרורים האלו, יוכלו להשים מצחם כנחושה ואמרו לי עמנו היית..
יִוָכְחו, חיצי אכלה כולם, לא ישוב אפי מהם עד השמידם, כי אינם שווים כלל לנזק המלך, ולא יהיה ..... ולמכשול, על .... שמתי חרבי בתערה כרגע, כי אז אחזו לי השועלים הקטנים, כדבורים ... יסובבני, אבל הסער על ראשם יתחולל, כי עתה שלפתי חרבי, המלאה דם .... ולא אתן לעפעפי תנומה, עד כלה גרש אגרש אותם, ואשמיד שמם לנצח מעל שמים, כי הוי' אלקי ברוך שמו, עוד לא הסיר חסדו ואמונתי ממני ... .... הזבובי מות מעל שמן רוקח, בטרם אילך ואגיע, כי משחת קודש.....
אשר קמתי לי לא ישיב אליך ריקם, כי אם מתלא את תפקידו, כל הנדרש, ואשר הושם עליה, אמנם אנכי תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם, לא מפני שכל וחכמה יתירה בחרת להשים רוחך הטובה ולמשכן לי, ולא מפני מעשים טובים שהרביתי מעודי, כי ידעתי את נפשי בנאמנה, כי ריקה היא מדעת, מעודה ועד היום הזה, לא עשיתי עוד מעודי שום מעשה ראוי והגון לפניך, ומאוד
מועטים המה בכמותם ואיכותם, אם כן במה איפוא בחרת בי, וכאשר אמשמש כל אורחותי ודרכי, רק זאת מצאתי מוכשר בהם, אשר אוכל לומר שהגון ונראה לפניך הוא ידיעתי, מגודל בשתי וכלימתי אשר הסתרת פניך ממני מעודי, ושום דעת ומזימה לא יעירני להשיב דרכי בהטבה, אם פחות אם יתר, זאת ידעתי, וזאת מעלתי, וכל יתרוני, וכן הכתוב מעיר עליך רם ה' ושפל יראה.
אמנם לגודל כלימתי ודאבוני, עוד לא הוסר אולתי ממני, ומה גם כי הרבית חסדך עלי, ותרימני אחד מאלף, והורית לי מקומי בין בני עליה היקרים ומנוים, יושבים ראשונה במלכותך, ושפע החכמה ומדע ממני לא מנעת, ואזן שמעה ותעידני, ועין ראתה ותאשריני, ויתר רבי רבבות הטובות שעשית עמדי, ועל כולם, כי פתחת לי שערי תורתך להבין סודך, ועיני פקוחה על התורה כולה, להבין דבר סודך מכל דבר, ומה אקוה עוד ואוחיל, כי אתפלל אליך להטיב לי במדעים וחכמה, כי אם תיכתוש את האויל במכתש לא יסיר אולתו ממנו, וכדי בושה וכלימה.
אי לזאת יחרד לבי, ויתַר ממקומו תחישה לה מפלט מקום סתר, גם לא מתצא איה להסתר, כי כבר ראתה עינך וחסדך פרושה על כל מצעדי גבר ותחבולותיו, הטובים ורעים יחד.
על כן יראה ורעד תבא בי, בזכרי יאחזוני פלצות, ומה אעשה כי יפקוד – אל, וכי יפקוד מה אשיבנו כי תשאל, ומה לעשות עוד לכדאי ולא עשיתי – חקור בעצמך הבחן האם מצוי עוד בעשתונותיך איזה תחבולה טובה להיות תרופה למחלתך אשר מנעתי אותה ממנה, האם יש לך מה לשאול עוד ממני, שאל נא ואתנה, ידי לא תקצר.
מדוע ויקו לעשות ענבים ויעש באושים, תחת הנעצוץ יצא חוחַ.
טוב הי' לי שלא נברא משנברא, כי אז לא ידעתי עד היכן הדברים מגיעים, אשר כפועל אדם ישלם לו וכאורח איש ימציאנו, אשר כן מצעדי גבר כוננו, ודבריו לגבוה סלקא כמסירתו להדיוטא, והאיך אוכל להתיר חלקי, אם כבר מקדש ומוכן לשמים, ואיך אוכל לנגוע בקציהו, כי הנוגע בו כנוגע בבבת עינו, לכן האיך אכלכל יום בואך, כי תדרוש אחר כל המעשים הרבים והרעים אשר הרעמתי כל הסער הגדול, והבהלות אשר מחלתי על שמי וכבודי להמחות במים, למען הרבות שלומך כי יגדל, ועיניך הרואות
את כל אשר ידי עשתה, לא את בנך אנכי מדבר, רק עמך החוזה והרואה בעצמו, ומה אשיבנו כי יראה לי דרכי מעוקלים, להפך את כל הבנין הקדוש לתל עולם, העל אלה אתאפק אם אוכל ליתן מעצור לרוחי.
האוכל תת חפץ בחיים להניח נפשי למרגוע להתרפות כרגע מזעקתי, להיות חבר לאיש משחית, ואיך לא אחמול על שארית הפליטה, וכבר קדשו שם שמים, והכתוב מכריז, השמר לך פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, שבר תשבר את מצבותם, ואת אשרותם, אבל לא תעשון כן לה' אלקיכם.
ידעתי חטאתי על מה אבדתי את חני, על מה נמאסתי, ותשם נפשי לבלהות ולא חמלת את נאות יעקוב, ועל כן במלאכיך שמת תהלה הרוקעים עמך לשחקים, ולכן כתפי נפלה משכמי, ואזרועי מקנה שברתי, לכן זרעתי ואחר קצר ואכלה, ותירושי אשר יגעתי בו אחרים שתו אותו.
בזכרי יפול פני, אשר בסתר עשיתי גילית לעין אויבי וצרי, כי שמתי זהב
כסלי ועלי כתם אמרתי מבטחי, לכן שמחתי כי אראה חילי, שערתי אשר כביר מצאה ידי, וכמו חלקי ממעל חתכתי, אמרתי, אלקים נתן מכוחו בי, על כן לא יגורתי להזהר, כי מי גֹר לא יגור מפני אלקים, ולא עלי מצותי שמה, זולת על בריות לא הגיעו למעלה, כי ראיתי האור בהלו, כשמש בגבורתו, ומלואו, ומה עוד אל אלקים, אשר כבר עשהו השלם, החפץ גם נדרש ונמצא, על כן גבה לבי במעלה, עד ראיתי בית יעקב כחגבים בעיני, לא ידעו ולא יבינו בחשיכה יתהלכו, כן פתינו בסתר לבבי, נשקתי את ידי בפי, מי לי בארץ אשר בהם לא יחפוץ השמים, ראיתי צעדי ודרכי ויפארו לי, קויתי מי יתן שומע לי ישמע ויודע לו, כי סוד אלקי עלי אהלי, אז על שכמו ישאיני, יקיפני בעטרות, כי אמרתי עזרתי לעד עומדת, ומה עוד כח עליון כי תנועני, כי ע"כ ימנע תשועה הזאת מכל חי טרם יחקר ויבחן לו להגן לו, לכן חפש ומצא הכדאי לו ימשחהו לנגיד, עם לא יחסיר השמן, ע"כ הי' דברו כדור המבול והפלגה שאמרו מה בצע כי נפגע בו, וזה הי' נפרע מהם מדה כנגד מדה, ונאבדו מן הארץ.