א. הגיד לך, אדם, מה טוב
מה ה' אלקיך, דורש
הכי תחפוץ, היות כגן רטוב
קבל מני, הכין וחרוש.
ב. אינו חפץ, לא בעולות, ולא בזבחים
כי ירעב, כי תשאל לך
לא יתאו, המנחות, גם הנסכים,
כי אינו צריך לך.
ג. אך זאת, יתאוה, לשמוע שמיך
גם שם מקומך, כי תדע
נקובה, מפורשה, בלשון אמיך
זאת יחפוץ ממך לידע.
ד. והיות, שפתיך דובבות, הסוד הזה
לכל יבא, אנכי אשבע
שבנפלאות, תתפאר לאמור, הנמצא כזה
איש אלקים, מראה באצבע.
ה. נהרות אפרסמון, מעדנים, ונחלי פנג
ימשכו אליך, יחבקוך בתמידות
וזמן כביר, כאריכות זכרונך, תתענג
כל עוד שמך בפיך, בלי כבדות.
ו. והיה, בהמחות שמיך, על המים
כי כן גבהו עליך, פעמיך
ברגע, קול תשמע, מן השמים
שוב ברח לך, אל מקומיך
(עטרת אור לועש"ק בחוקותי)
ז. הא לך אלף כסף כסות עינים עושה אלה יחד
הדמים מודיעים לא אלקים אתה ביקרו
אז הוחל אנוש לאמור עבוד משמחה עבוד מפחד
כי המושיע תומכך סועדך והוא הדרו.
(עטר"ת אור ליום ג' במדבר מ"ב למב"י)