זכרנו את הדגה אשר אכלנו במצרים חנם וכו': והקושי' נודע כי עבדו עמם בפרך וכו':
ונראה, שמשעה שנגלה הדיבור אל משה לגאולת ישראל, הגם שלא הגיע עוד לישראל, תיכף נעשה הרגש במצרים, שלא העבידו עמם, ומ"מ אכלו את הדגה וכו', והרי כמו בחנם, כי נפרק אז מהם קושי השעבוד, והי' מתוק לפיהם אז גירותן במצרים, (וז"ש נרפים אתם נרפים, דהיינו מה שכבר פרקתי מעט עולי מעליכם, והבן) ובאמת הי' זה להכינם לקבלת דיבור ה', שאין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, ועוד טעם כמוס הי' בדבר, כדי שבסוף מ' יום שבושש משה וכו', הי' להם לקבל מאותו זמן שאכלו הדגה במצרים חנם וכו', והי' מסופק לשביעתם ולא הי' נקהלים לאמור עשה לנו אלקים וכו', אלא ידוע שבכל השפעה יש ב' הקצוות, וצריך לאחוז או בימין או בשמאל, והאחיזה בהכרח מטעם שאין דבר לבטלה כידוע, וא"כ כיון שלא קבלו מצד ימין, להציל את נפשם בעת הנ"ל, אז גרם זה אח"כ שהי' עליהם טרחת התורה למשא, והי' מתלוננים שהי' די להם לעבוד בוראם כמו שעבדו במצרים בבחי' דגים, והרגישו בבחי' זו ג"כ שלימות, וזה הי' פגם גדול להם בבחי' אהבה כידוע, והבן.
וז"ע בפי' ושפתיו כבדוני, דהיינו שאמרו נעשה ונשמע בכל אופנים שבעולם, ומעקרא עושה והדר לשמוע, וכיון שבאו לידי מעשה לא הי' רוצים אלא בחי' משה דוקא.