המסוכן תרומה, עץ לא ירקב יבחר, חרש חכם יבקש להכין לו פסל לא ימוט, הלא תדעו הלא תשמעו הלא הוגד מראש לכם, הלוא הבינותם מוסדות הארץ. היושב על חוג הארץ ויושביה כחגבים, הבוטה כדוק שמים, וימתחם כאוהל לשבת, הנותן רוזנים לאין וכו', עד מרוב אונים ואמיץ כח, איש לא נעדר.
איתא במדרש אמר הקב"ה לכו ופייסו לכנסת ישראל, הלך הושע ואמר, הקב"ה שלחני אליך, קבלי ממני תנחומין, אמרה לו מה בידך, אמר לה אהי' כטל לישראל, א"ל אתמול אמרתם לי הכה אפרים שרשם יבש ועתה וכו', לאיזה מהם נאמין, מיד הוא חוזר להקב"ה, וכן כל הנביאים ע"ש, ואח"כ האבות הלכו אצלה, והשיבה לאברהם ואיך אקבל וכו', הלא עשיתני הר, בהר ה' יראה, ליצחק השיבה הלא עשו הרשע יצא ממך שעשאני שדה, ליעקב משיבה איך אקבל ממך תנחומין, ששמתני כלא הייתי, שנאמר אין זה כי אם בית אלקים. למשה השיבה והלא כתבת עלי גזרות קשות, מזי רעב, ולחומי רשף, מיד הולכים כולם אצל הקב"ה ואמרו עני' סוערה לא נוחמה וכו'. אמר להם הקב"ה, אני ואתם נלך וננחמה, שנאמר נחמו נחמו עמי וכו'.
ונראה הפי', דאמרו שעבירות בין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שיפייס את חבירו, נבראה, שהכונה דהפגם הי' בשנים: א' בין אדם למקום, שלא הכיר את מקומו. וב' בין אדם לחבירו, סוד השפע דלא פסיק, וכל מחמדי ענין שנכבשו בלבינה אחרונה דהבנין המפואר, וביום בקע אויב וכו', וז"ש דבין אדם למקום יוה"כ מכפר, דהיינו בכל הנחמות ששמעה מנביאים ומאבות הקדושים, ובפרט מיעקב אבינו שאמר אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים, נתקנו הי' הדברים בבינו לבינה.
אבל עבירות שבין אדם לחבירו, סוד זווג אבא ואמא, שחיבורם תדיר כרֵעים האהובים, אין יוה"כ מכפר עד שירצה ויפייס את חבירו, כאהבתם העזה והנאמנה כמאז ומקדם, ובאופן הזה לא קבלה תנחומין מהנביאים, בשביל שלא ידעה לאיזה תאמין, אם למשנה ראשונה או למשנה אחרונה, כי לא חרבה ירושלים אלא מפני שנאת חנם, בסוד כי שנא שלח, וכבית הלל אפי' הקדיחה תבשילו והיא אנוסה בדבר, שזה שנאת חנם, וכן
לכל תנחומי האבות, ואפי' ליעקב אבינו לא נתפייסה כהוגן, משום שכואב לה הענין ששמה אותה כלא היה, כי אמר שזה בית אלקים, והבן. וז"ע שאמרה כולם לפני הקב"ה עני' סוערה לא נוחמה, וכיון שלא נתפייסה, אין יוה"כ מכפר על זה כנ"ל, הגם שהוא חכם ומכיר היטב את מקומו, בסוד נשבע ה' אם אבא בעיר וכו'.
וז"ש שטען הנביא, המסוכן תרומה, וכי הוא כ"כ מסוכנת לכם שתבקשו לכם עץ לא ירקב, בסוד וחי לעולם שלא יהי' (ועי' לעיל שלא יהיה) שום פחד מרקב ועש כי יאכלם, אבל למה לא תבינו שדומה לחרש חכם שמכין לו פסל לא ימוט, כי מה הנאה לו בפסל הזה הגם שקבוע וקיים, והבן מאוד.
וכי תאמרו הלא חרפה לנו שיהי' לנו מלחמות, ואפי' מגע ומשא בעלמא עם החיצונים השפלים, והנבזים הרשעים למקום ולבריות.
ר"ת – ת"ל - תלמוד לומר:
ר"ת – רעמ"ה - רעיא מהימנא: