בשני באלול עטר"ת ה' שופטים
בשעה שאומרים ישראל אמן יהש"ר מברך וכו', אשרי למלך שמקלסין אותו בביתו כך:
הענין כמ"ש ברש"י ז"ל, התחילו האבנים מתקוטטין זה עם זה. זה אומר עלי' יניח צדיק את ראשו וכו', דהיינו י"ב האבנים וכו', אבל מאבן הי"ג לא הי' מתחשבין עמו כל כך, הגם שלא נעלם מהם חלילה וכו', שהי' מתחשבין עם האבני נזר לבנין תפארת, אבל הבת קול אומרת אשרי למלך שמקלסין אותו בביתו כך, אז תיכף נעשו מכל האבנים אבן אחת, שהי' נכללו כולם באבן הי"ג, והי' יעקב מניחה בראשו, וז"ע שאיתא בזוהר אתא חד ובקש אותה בצפרא (אברהם), וחד יצא ובקש אותו (יצחק) ברמשא, עד דאתי יעקב ומצא אותה, ועביד עמה לינה, ומ"מ לא התאחיד עמה עד דאתי משה דהוא בעלה, פי', כי צריך עתה לאותו הבנין הדר ותפארת שעשה משה מעיקרא, ואחר שנעשה לאבן אחת בזכותו של יעקב, הי' משה מתגלה להם פעם שנית בבנין חדש, והוא בית לחכמה עילאה, והיכל להוי', ואז עולה הקילוס יפה אף נעים בביתו של מלך, כחפץ האמיתי התכליתי, וזה בשעה שיצא הב"ק אשרי למלך, ונעשין לאבן א', אמר דוד אודך כי עניתני ותהי' "לי" לישועה, כי כל הישועה הי' אז נכללת בו, ויעקב עביד עמה לינה, ואח"ז דאתי משה וכו', אמר אבן מאסו הבונים הבונים היתה לראש פנה, דהיינו בבנין החדש נעשו אבן הזאת לראש פנה, וחזרה המלכות לדוד על כל ישראל יחד, ואפרים לא יקנא עוד את יהודה, ומשיח בן יוסף לא אתקטיל, והי' שר וחשוב תחת יד דוד מלך ישראל הנשיא להם לעולם. ע"כ: