ב' תצא ע"ט
ויהי כי תמו כל אנשי מלחמה למות מקרב המחנה, וידבר ה' אלי לאמור, ופי' רש"י ז"ל שבחביבות הגיע אלי הדיבור, שלא טעם זה בכל משך ימי הויות אנשי המלחמה בארץ, ונראה הפי', דעוד בתחילת שליחותו של משה, סיבב הרבה בשליחותו מאמרו לפני השי"ת, כי כבד פה וכבד לשון אנכי, דהיינו שלא הי' לנבואת משה שום דמיון, לא לפני' ולא לאחרי', כי לא נשתנה גופו הגשמי כלל בעת נבואתו, אלא בתכלית הפשיטות, כאשר ידבר איש אל רעהו כידוע, ואפי' זיו הפנים וקרני הוד זכה אחר מתן תורה, אבל קודם זה לא הי' לו שום השתנות כלל, ובפעם הראשון שנשלח לו הנבואה לישראל, אהי' שלחני אליכם, הי' נבואה זו בלי שום לבושי כבוד הצריך לנביא ה' כידוע, וזה שהתפלל, כי הי' רוצה שעכ"פ לא יהי' כבד פה וכבד לשון, כי הי' יודע בעצמו שהוא יהי' הנביא העיקרי, אשר כל הנביאים יטלו נבואתם הימנו, וע"כ הי' רוצה לעשות קשר יותר חזק, אבל באה לו המענה מי שם פה לאדם וכו', דהיינו אדרבה, שזה יהי' כל כחך שבפה, שיהי' קיים בישראל לנצח נצחים, בסוד צדיק ונושע כנ"ל, והטעם, שהשי"ת יודע סוד פגימו דקה, שסופו להמשיך מירכא ימינא, שיגרום טעותו להכות בצור, כמ"ש יען אשר לא האמנתם בי להקדישני, ובאמת הי' כבד פה וכבד לשון מיום א' כנ"ל, גרם ... לו תשועה נאמנה ונתרפה, אבל הדיבור לא באה לו בחביבות כמקודם, מפני שגם בי התאנף ה' בגללכם, וכיון שישראל לא נאמנו את אל רוחם, והי' צריכים לב' תמיהי הנ"ל, לא הי' הארת פנים משמים להם, אבל אחר שתמו כל אנשי המלחמה למות מקרב המחנה, כמ"ש אתם נצבים וכו', לעברך בברית וכו', אז נשלמו בב' הדרגות, בסוד וכסא דוד עבדיך והבן, אז בחביבות בא אלי הדבור, כי זה חפץ ה' להיות לאחדים בידיך, ולא לפגום חלילה כלל במלכות בית דוד, כי אין ישיבה בעזרה אלא למלכות בית דוד בלבד, והם הם באי הארץ, זרעו של שם, שכבשו וגרשו את הכנעני מן הארץ.
וז"ע שתפסו הקב"ה לירבעם בשיפולי דגלימי', ואמר לו חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בג"ע, אבל לא הי' העולם כדאי אז לגילוי משיח בן יוסף, ונעשה מחולל מפשעינו, (והדיבור לא הי' לו בשביל זה בחביבות) כי שאל להקב"ה מי בראש, וכשהקב"ה השיב לו בן ישי בראש, (כי הוא באמת רק כסא למלכות בית דוד כנ"ל), אז אמר אי הכי לא בעינא ואתחלל וכו', והש"י ינחינו בדרך אמת: