ומפרש קדושת ר"י, דהוי חזי בי תרי דפרצי ברפתא, היינו כשנראה לן ששונין בלי הכנעה, אמר שמע מינה דאיכא שבעה בעלמה, ויהיב עיני' והוי כפנא, מחמת קנאתו לה' כנודע, ורב כהנא בריה דרב נחוני' שמעי' (דהיינו רב כהנא, הוא בחי' כ"ג, נחוניה בחי' נחומין י"ה, שמעיה שזה השם הופיע עליו) עשייה ונפש לשעתא, וחזי כנופי' דקיימי אכוספא דתמרי וכו', ושליף חד מסאניה ואתי מיטרא. כי מטא למישלף אידך, אמר לו אליהו, אמר הקב"ה אי שלפת אחרינא אחריבנא לעלמא, וזה נראה תוקף קדושתו, שבאמת הי' מטהר ומקדש אז גם בחי' גשמיות שלו, אלא הניח זה מטעם רצון הקב"ה, שהרגיש שאסור לו להצטער כלל, דיגרום חורבן לעולמו.
דגבי משה כתיב של נעלך וכו' וה"ס ראש מקו"ה, וגבי יהושע כתיב של נעלך וה"ס מקוה"נ, ורב כהנא הנ"ל היה כלול ממשה ויהושע, וע"כ נעל דמשה כיון שהיה מלפני תוך מקוה, ע"כ משליפת נעל הזה אתי מטרא וכללות כל שפע לעולמות. אכן אחר דמטי לנעל דיהושע לא הניחו לו משמים לשלוף מסאני, כדי שיעלה מ"ן ומ"ד ויביא נשמות לעולם, והבן. דאל"ה הי' חורבן עולמות.