ובין הקליפה ובין המלבוש נמצא קליפת נוגה, שהוא עור דק, שלפעמים נכלל במלבוש הבשר, ולפעמים יוצא לקליפות, בסוד להט החרב וכו'.
ואורות העליונים שהוא חי' ויחידה, לא באו מעולם בגוף, דהיינו בכלים, ומופיעים עלי' מרחוק, וחילוק מהופך בין א"מ לא"פ, כי הפנימיות כל שבחצון הוא יותר שפל כנ"ל, אבל במקיפין כל היותר תחתון הוא יותר חשוב, כי המקיף דיצירה חופף על אור מקיף דעשי', והבן, ודו"ק.
נמצא, שהקליפות מפסיקין בין הכלים ובין א"מ שלהם, והבן, והנה תחילת הכל הוא הקליפות, שעיקרם הוא רוח סערה כנ"ל, וענן מכאן ואש מתלקחת מכאן, ובתוכם עטרת הגיד, ועל עטרה עור דק סוד הנוגה כנ"ל, וה"ס קול דממה דקה הסובבת על החשמל, שה"ס עטרה בחי' הבשר כנ"ל, ובגי' מלבוש, וסוד חיות "אש" ממללות בחי' ש' מבשר, והכולל הוא א"ש, וז"ס
מ"ל מחשמל, ונראה (שז"ס בעוד (ע"י) דיתיב על כורסיא דשביבין לאתכפיא להון) אבל על הבשר סובבת קליפת נוגה, דהיינו קול דממה דקה, והבן מאוד, שהוא בין הבשר ובין הקליפה, (ובזה תבין מאמר ר' יהודה באידרא רבא, סוד ועתיק יומין יתיב וכורסון רמיו ע"ש).
ר"ת – עי"מ – עיבור יניקה מוחין
ר"ת – פת"ח – פנימי תיכון חיצון