כ"ו עטר"ת תמוז
ענין שאמר דוד בחנני ה' ונסני, עד שנכשל במעשה דבת שבע, ואמר לך לבדך, ופירשו שהכונה שלא יאמר עבדא דנצח לרבי' וכו', נראה דבאמת הי' אמונתו חזקה בשלימות המובחר, מארי דקרבין ומארי' דנצחין כידוע, לכן אמר צרפה כליותי ולבי, שהי' נראה לו שאין לו לעבוד בבחי' האמונה, ואינו צריך אלא לניסיון בפועל ממש שזה השלימות מזה הבחי'.
מה עשה הקב"ה, הי' מאיר עלי' ובא עד לידו אותו מעשה, ונמצא בספק אם לעשות או לא לעשות.
ונתישב, וכי אפשר שעבדא ינצח למארי', ולא יהי' יותר מה לעבוד בעולם, והבן ודו"ק.
ומזה בא לכלל אותו מעשה, ואח"כ עשה תשובה כי אח"כ הי' מכיר הסוד שבאמת חטא, וצריך לתשובה אלא הקב"ה רצה שישתלם באמונתו הקדושה גם בעולם הגבוה הזה.
ואז הי' עובד ובא בסוד אהבה ויראה בעולם אחד, וברגע אחד, מה שאין הפה יכול לדבר והלב לחשוב ולהרהר, כי מתת אלקים הוא.
וז"ס רחמי אשוי לקבלי לדינא, והי' הוי' לי לאלקים, והבן ודו"ק.