אם כבנים ואם כעבדים פי' שזרע ישראל מקושרים באביהם שבשמים בב' בחי', בבחי' עבד אהוב לאדוניו, ובן נחמד ומשכיל לאבי', בסוד בני אם חכם לבך ישמח לבי גם אני. והחילוק ביניהם רב, שדרך העבד להסתכל תמיד בפני אדוניו אם שלם עמו. וכל התקשרותו בו - אך אהבתו. ואם חלילה יכעס עליו תיכף יגרשהו חוצה ואז אין להם שום שייכות זע"ז כמובן, כי כל הקשר ויחס בין עבד לאדוניו הוא החפץ, ובטל החפץ בטל כל היחס שבהם. אבל בחי' בן משכיל משמח את אביו, ואפי' אם אינו משכיל אינו מבטל היחס והשם, זולת כי יתבטל השמחה והוא תוגת אמו, ומצד נשמתן נקראים בנים אתם לה' אלקיכם, ומצד גופם נקראים כי לי בני ישראל עבדים, וכשהם בגלות ועושין רצונם של מקום, ונקראים כבן שגלה מעל שולחן אביו, ולכן זה השם הקדוש מתלוה עמם להחיותם בגלות עד שאביהם שבשמים מרחם עליהם ברחמים גדולים ומשיבם אל שלחנו הטהור והקדוש ומסובים על פתורא דמלכא גם כן, פי', שנתגלה להם ג"כ באותו מעמד שהמה עבדים נאמנים לאדוניהם, דהיינו שאע"פ שאין דעתן כלל להקרות בשם זה כי לא עבדו בו ולא טרחו בו, מ"מ האהבה רבה מתחזק ומראה הארה לכל צד, אפי' לתיקון הגוף בסוד עבד נאמן, וכיון שע"כ עוד לא עסקו כלל בתיקון גופם מחמת טורח הגלות ורוב יראתם למקום, נהנים מאוד משֵם עבד נאמן, ושמחים בו יותר משֵם בן משמח את אביו, וזה יחשב להם לפגם, כי יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא, ע"כ מתאחז בהם ג"כ בחי' עבדא בישא, ושולל כל אשר יש להם, ומעתה הם מכירים אותו ומתחילים לתקן את בחי' עבד שלהם, דהיינו בחי' הגוף, להיות ראוי באמת ליקרא בשם עבד נאמן וג"כ באותו דרך שתיקנו, בחי' בן משכיל ישמח אב, דהיינו שהוציא בלעו מפיו, דהיינו שהבעל דבר היה מטעה אותם
שגלו מעל שולחן אביהם, ואמם קוננת תמיד עליהם, ובתיקונם רואים ששקר העיד בהם אותו האיש, כי לא גלו כלל משלחן אביהם, ותמיד הי' נמצא עמם וסמוכים הם על שלחנו, ואם הבנים תמיר בשמחה, בסוד ומלכותו בכל משלה.
באותו האופן ממש נחשב להם זה התיקון האחרון שהבעל דבר עתה מטעה אותן, שבחי' עבד לא נמתק כלל, ובכח זה שלל כל אשר להם ורצה להשחית נחלת אביהם ג"כ, וכאן נמחה לגמרי, כי מתחילה הם מתגברים בבחי' להוציא מה שירשו מאביהם, ומוציאים זה בלעו החדש מפי' בכח מ"ה החדש, ואח"כ מתקנים ג"כ בחי' עבד למחות שם הבעל דבר לגמרי, ורואים בעליל שבכל בית ה' עבדים נאמנים המה.
והגם שבעל דבר בעלילה בא עליהם, כדי להטעות עיניהם ולשלול כל רכושם, אבל ה' חשבה לטובה ולפליטה גדולה שמתוך זה מתעוררים לתקן ג"כ גופם, וקונים שם עבד נאמן ,ולא ישתבשו יותר להנות משם עבד יותר מהשם בן, כי עתה כדאים המה בזכות העבודה לשם עבד, ולכן מכירים ג"כ מקומו, והיינו דקאמר ר' יוחנן האומר זה בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן, עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא נאמן, דמשמש לי' כעבדא קאמר, אבל ברישא דאמר בני וחזר ואמר עבדי הוא אינו יכול לומר, דמש"ה קראו מתחילה בנו, דעבד אהוב לי' כבנו, דאין דרך האדון ליחס את עבדו כבנו משום חיבה.
וז"ס שמי עם י"ה הוא בחי' בני הוא, וכיון שחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן, לכן מתחיל כאן תיקון עבודת עבד דהיינו זכרי עם ו"ה, וכשנשתלם זה, נקרא שאומר עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא ונאמן, דאיגלאי מילתא למפרע, שבאמת בנו, אלא שמשמשו יותר מדאי כאלו הוא עבדו, ולכן זוכה ג"כ בבחי' הענקה, אבל אינו משתבח בזה כלל, והבן.
וז"ס איזה חכם המכיר את מקומו ומעמיד הבן על מקומו הראוי לפי תחילתו, ומעמיד העבד לפי מקומו, אבל אם חליף לי' אובד חכמתו.