בימי ספירה עטר"ת
לשם יחוד וכו', מזמור לאסף אלקים נצב וכו', אלקים ישפוט עד מתי תשפטו עול ופני רשעים תשאו סלה, שפטו דל ויתום עני ורש הצדיקו, פלטו דל ואביון מיד רשעים הצילו, לא ידעו ולא יבינו בחשכה יתהלכו וכו'.
הענין נכבד מאד, כי מהנאות לפועל השלם שישלים פעולתו מבלי סיוע מאחרים, ויותר נאה מזה שלא יהי' נמצא שום חסרון בהפעולה, ויותר נאה מזה שיהי' נדמה בה איזה מציאות חסרון, אלא שאותו החסרון הוא מעלה גדולה
להחפץ אלף אלפי פעמים יותר מאלו לא הי' בה חסרון ודו"ק.
וז"ש שהפועל השלם אינו צריך לסיוע מזולתו, פי' מהנברא בעצמו, כי הוא יחיד בעולמו, ושאר הוא נבראיו.
וא"כ צריך להבין ענין העבודה שנראה שיש להנבראים איזה שותפות בהשלמת הבריאה, וכמ"ש עַמי אתם עִמי בשותפות, וכמ"ש הלוחות ארכן ששה, ב' ביד הקב"ה, וב' ביד משה, וב' באמצע.
והדרן קושי' לדוכתא, וכי נאה לפועל השלם שיהי' במציאות מסיעין עמו בהשלמתו ודו"ק,
גם זה צריך עיון גדול לישבו, כל מאן דאכיל לאו דיליה בהית לאסתכולי באפי', אלא יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך ולמה עשה ה' ככה שהשלמה יותר נבחרה יהי' נמצא בזולתו, המסיע לו מעט מן המעט אפי', וכי לא הי' יכול להמציא טובה גדולה יותר ובלי להצטרך לסיוע ודו"ק.
ובאמת זה מנפלאות תמים דעים, כי באמת יד ה' עשתה כל אלה ואין כאן שום סיוע קטנה דקה מך הדקה, בסוד ההשלמה בעצמו, אלא שז"ס תכלית הידיעה אשר לא נדע.
פי' כי הבורא חלק שכל ובינה לנבראיו, גם גזרתו כבד מאד על נבראיו, שלא יהי' להם דרך להמלט מלצאת מחוקי בינתם, וכפי שמוחו יורה לו כן האדם נוהג א"ע, ודע לך שלא הי' שום אדם בעוה"ז שלא יהי' מנוהג מבינתו, ואפי' השוטה ג"כ יעשה כפי דעתו, אלא שדעתו משוטה, וכמו כן מעשיו, אבל כולם בהוראת דעתם ושכלם מתנהגים ודו"ק. ועוד יותר מזה גזר עלינו שגם לפני אלקותו ית' נשמש ג"כ במדת דעתינו, כמ"ש דע את אלקי אביך ועבדהו ובזה הושם חוק וטבע באדם, לרצה ולהתאמץ לדעת אלקי' ובוראו, לא ימלט מזה בשום אופן.
וכמו ששום כרס של בן אדם לא יוכל להמלט מלהכניס אל קרבו מאכלים, מפני שכן הוחק לטבע לו, בשיעור זה שום מוח בן אדם, לא יוכל להמלט
מבלי להכניס אל קרבו מדת אלקית, כי כן הוחק לטבע לו ממש.
והנה גופו של אדם, צריך תמיד לחיות חדש שנמשך לו בבחי' המאכלים, והנה שכל הפשוט הי' מחייב, שבאשר שגופו של אדם חסר לו דבר מה צריך להיות נשלם מבחי' עליונה ממנו, ובפרט בחסר לו עיקר קיומו, בודאי צריך להיות השלמתו מבחי' החשובה מהאדם.
אבל לא מחשבותיו מחשבותינו, כי גזר על האדם לקחת עיקר קיומו מהשפלים ונבזים הימנו, דהיינו מפרי האדמה, והמה נמצאים לו בערך אביו ואמו, ובערך השותפה הדוממת הזה נותן באדם יותר כמות ואיכות מחלק שנתנו או"א.
וכמו ב' טפין שוים, כן שוה בחי' השלמת חיות השכל לבחי' השלמות חיות הגוף, כי הסברה הפשוטה נותנת שבאם שחסר לאדם חיות לשכלו, צריך ליקח אותו השלימות מבחי' חשובה הימנו, ועכ"פ מדומה לו במעלה, אבל רצא הבורא וגזר על נבראיו, ליקח חסרון שכלם למלאות מבחי' שפלים ונבזים הימנו, דהיינו חוקות ומשפטים שאינם דומין כלל כלל במעלה למעלת השכל ובינה, שהמה כמו זרים מחוץ למוחו, שאינו קולטם ואינו סובלם, אבל ערך המח המתעקש שלא להזנות מחוקי הבורא ית' ומצותיו, באשר שמוצא אותם שפלים הימנו ולא ירצה להתחבר עמהם, משפט המוח הזה נחרץ כערך גוף בעל החי' המתעקש שלא לרצות להביא בקרבו, ולהתחבר עם פרי האדמה, באשר ששפל ונבזה מלהביאו בקרבו להתחבר עמו, והטעם כי משפטי הגוף שוים ממש למשפטי הנשמה, וכן כל מקריהם דומות לב' טפות, מפני שהגוף נמשך ממש מהנשמה, וכחומר חותם הוא לגבי', שוים ממש בתכונתם, אלא שזה גשמי וזה רוחני, זה נכסה וזה גלוי לעין.
ובִין היטב, שבאמת לידת הגוף ויציאתו לאור הוא מבן גילוי, דהיינו אביו ואמו הדומין לו במעלה, מדברים, וחיים כמוהו,
אלא צריך להשלמת בנינו והתמדת קיומו, שזה אינו תלוי כלל באו"א, אלא בברי' שפילה ונבזה, דהיינו האדמה המגדלת אותו על ברכיה, וכן בחי' השכל, לידתו ויציאתו לגילוי הוא באמת מבן גילו כמוהו, כי אין דבר מתעורר בבחי'
אלקית זולתו, אכל השלמת מדת קומתו והתמדת קיומו אינו תלוי כלל באותו המדע שהוציאתו לאור, אלא במקרים ומהותים שפלים הימנו, דהיינו בחי' שאור השכל לא נגה עליהם ואין בעצמותם שכל כלל, כמו שאין בעצמות האדמה חיות כלל וכלל, ומ"מ מוכשרת ליתן בהאדם חיות, והבן.
וכמו שלא יתכן לבעל חי הרעב והצמא לחזור לאביו ואמו לשאוב מהם השלמתו בחיים, כי לא יועילו לו, ואפי' יאכל אותם חיים וישתה את מי רגליהם לא יספיק לו על זמן מרובה, גם בהזנה בעצמה לא יהי' על צד השלמה.
כמו כן לא יתכן בכל מדע שיוליד לו, וצריך ליתן לה כח ועצמה לגדול ולהתפשט, והתמדת קיום לילך עמה אל המח להתפרנס מהמח עצמו, דהיינו משבילי השכל שהולידו אותו, שאין זה הזנתו וכח השלמתו כלל כמו או"א הגשמי כנ"ל.
ולא תתבהל להביא ראיות מחכמות העולם שהמדע היוצא ונולד מהם, מושפעים ומתקיימים משבילי המדע בעצמם, כידוע.
הטעם שאין החכמות חיצונות שייכים כלל לבנין המח והשכל בבחי' עצמותית, והראיה שאותן החכמות משמשים המה לגוף לתועלתו, ובטלים המה לגוף.
ולכן לא מיבעיא שאין חסרון אותן החכמות נחשב לחסרון המח בעצמו, אלא אפי' לחסרון ממש בגוף לא יהי', והראיה שלא לחכמים לחם, והכל צריך מזל וכו'.
לכן אינם קרוים כלל חלקי עצמיים מהמוח, ולכן לא עליהם נופל שם חיות המח ואינם צריכים להזנה, וז"ע ס"א אסתרס והבן.
כי אינם מולידים כלל דבר חי, בסוד המדע אשר יהי' צריך לקיומה כנ"ל. אלא כל דבר וכל טעם מגדרם הוא חלקי נפרד ומת.
משא"כ בחי' אלקית הוא חסרון עצמי, חלק המוח ממש שאינו משמש כלל לשום דבר, זולת להמוח, והמוח החסר הימנו הוא כמת לגמרי, וכל מדע בגדר זה שיולד מהמוח נקרא נשמה, שאותו המדע בתחילה קטנה היא במדתה, אלא ממלא הבית אורה כי טוב הוא, ואח"ז צריך הזנה לגדלה ולהחיותה להאריך חייה בשליטתה, שזה ממש שוים לדרכי הגוף שצריך דוקא ליזון משפל הימנו, דהיינו החי ניזון משאינו חי, והמדע מדבר שלא נתפש בו המדע, דהיינו חוקי אל ותורותי'.
ובאמת החו"ב, אין באדם ציור אמיתי ממהותם בו, וכל מה שאדם מחשב בגדר ההשכלה הוא באמת נקרא דעת המתפשט בדרכיו, להודות לגוף אשר יעשה, ומוח האדמה כאשר מדמה לו, צורת שכלו בעצם אין ציור שלו שולט, רק במה שנמצא ועובר על אותם הדרכים, לזה רואה וקורא אותו שכל, ודו"ק. והרגש בעצמך, שחו"ב שלך להם דרכים סתומים בלתי מצויירים אפי' דרכיהם, כי פתאום יבואו, ופתאום ילכו, ובהסתר מעשיהם, ודו"ק היטב ותמצא,
משא"כ דעת המתפשט בהם, בהם עולה הציור יפה בכל גדריו, דהיינו תרגיש הרחבת הדעת ומיעוטו, ומדת טובו בפרט, גס תציירו אפי' מעצם מהותו באפס מה, לפי איזה דמיון רוחני והבן.
ובזה תבין, שעיקר המדע שבאדם שהוא חלק חי נפרד ממוחו בכלל, הוא בחי' הדעת טרם התפשטו על הגוף, ובמקום הזה צריך הזנה והספקת קיום כנ"ל ואם יהי' ניזון כפי חוקי הזנה שגר הבורא ית' וית', אז יגדיל ויותר בה ויותפשט דעת בהרחבה בדרכי הגוף להורותו להטותו לתחי'.
והבן שהגם שפרי האדמה נותן חיות להאדם, אל תטעה לומר שיש איזה חיות טמון באדמה, שזה מתחבר להאדם, שזה הבל, אבל הטעם שעיקר הקשר שבגוף האדם הוא בחי' הצומח אשר בו, וענין אכילה הוא מה שמתחבר בחי' הצומח הכללי בצומח הפרטי שבאדם, והוא מתחזק ומתעלה על ידי חיותו בעצמו, שזה חוק הוטבע דוקא בבחי' הצומח ובאדם שמקושר באותו .... וחפץ לא להפרד ממנו.