בחיפזון תאכלו אותו וכו' כי גרשו ממצרים וכו', ובגאולה העתידה נאמר לא בחפזון תצאו ולא במנוסה תהלכון כי אם בבכי יבואו ובתחנונים אובילם כי וכו', הנה הענין דכל אחיזת הס"א רק בכלים ולא בעצמות כלל, כמ"ש שבהארת אימא מתבטלת הקליפות, וסודו גילוי עתיק וגילוי אריך, בסוד מים העליונים שזה התפשטות נמצא בסוד הבחירה להשי"ת שבחר בעמו ישראל באהבה, וז"ס עבד נרצע דהיינו כריית אודנין למשמע בדרך, אשר אוזן זה ששמעה על הר סיני כי לי בנ"י עבדים והלך
וקנה אדון לעצמו תרצע, ואז ישמע ועבדו לעולם, דהיינו לסוד בינה שבסודה ושבתם איש אל אחוזתו, פי' כי כאן שהוכר שמלכותו בכל משלה, ונראהו עין בעין, לאח"ז עולה המלכות למקומה האמיתי, בסוד כל הנביאים לא נתנבאו אלא לימות המשיח, אבל לעוה"ב עין לא ראתה, דהיינו ממש כנ"ל, ולכן באור אימא כיון שסודה הוא סוד הפנימיות שהיא סוד עוה"ב לאחר ימות המשיח, דהיינו גילוי דהחזרת דין לחסד אינה ענין לס"א כלל בסוד זה, כי כל אחיזתם היא בסוד והרע בעיניך עשיתי, כמ"ש פקיחו דעינין למחזי ופתיחות אודנין למשמע, כמ"ש ולא הי' לכם לב לדעת ועינים לראות וכו' עד היום הזה, דהיינו הרפתקאות דעדו עליהם, אבל סוד הפנימיות שאין שם כל הבחי' אלו דמים עליונים, אלא שנה"י דבוקים בו ית' כמו צל שלא ימוש מהאדם, ולבחי' זו כבר מוכנים הם אגב אמם הקדושה, ולא צריך לקליפה שיקדמה להכינם, ולכן הקליפות נכנעים ודחופים מהארה היוצאת ממאור העצמי הזאת הנ"ל.
ובאמת נקראים ישראל בנים למקום, מפני שמגיע להם אותו הארה מאימא אפי' בזה"ז מצד אחיזת נשמתם בעצמות בסוד ברא כרעי' דאבוה, ובאמת רק מזה הכח בחר בהם בבחי' אהבה והתפשטות אליהם בסוד מים עליונים, אלא מהתרוממות האור הנ"ל שאינו ענין לזה"ז זולת לאחר ימות המשיח לכן א"א לעמוד בו הרבה, ולכן פרט צריך לכלל, שיגיע אליהם הארת פני' והתלבשותו בהם מחמת שזה עיקר כונת הבריאה לגלות סוד החזרת דין לחסד, בסוד פקיחו דעינין ופתיחו דאודנין כנ"ל.
ואותן ב' בחי' הנ"ל מקושרים זב"ז, ועומדין ביחד באחדות גמור, אלא שלגבי התחתונים מתגלים להם דוקא בזא"ז, ולכן אין הגאולה באה אלא משניהם יחדי', כי מתחילה צריך לאור
אימא, דהיינו הארת עצמותו ית' כנ"ל, וזה נקרא כמו בריחה מס"א ובחי' חפזון כי בהגלות אור אימא תיכף מבוהלים ודחופים כל המושלים והשרים, ויסלקו ממשלתם מעל ישראל, ויוצאים בו לחירות, ומ"מ אינו נקרא עוד גאולה שלימה, מפני שהוא למעלה ממדרגות ז"א, כי באו כל המוחין בפעם א', ולא בסדר המדרגה, שגלל כן צריכים עוד הפעם אחר זה לבא תחת ממשלתם של אומות ולהכניעם אז בדרך המדרגה, ע"פ משפטי ז"א בצדקתו.
והטעם כנ"ל, שעיקר הכוונה להחזרת דין לחסד דהיינו הוי' הוא האלקים, שבחי' זו אינה מתגלה זולת בזכות שישראל מכניעים ומשברים את הגוי אשר יעבודו בהם בהיותן בחוקי הטבע ממש, ודוקא אז מתגלה בחי' זו של פקיחו דעיינין ופתיחו דאודנין ,סוד אני ראשון ואני אחרון ואין אלקים עמדי, אבל כל עוד שנמצאים בתוקף ממשלת השרים, א"א להתגבר במעשים טובים להכניעם, ואדרבה וכו' כי גלל זאת נתנו בשעבוד אותו השר, אבל כשמתגבר הרבה זה בעצמו נותן כח לישראל לברוח הימנו בפעם אחת, והבן, דהיינו שמתגלה עליהם אור אימא כביציאת מצרים, ואז השר בעצמם מגרשם ופטרם הימנו בסוד מקום שב"ת עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד שם, וז"ס ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו, דהיינו שבחמלת השי"ת עלינו חיזק את ליבו, ועי"ז זכינו ויהרוג הוי' כל בכור בארץ מצרים, וזכינו להתגלות קדושתו ית' בעצמו בסוד אני ולא שליח, אבל לא עמדו בזה הרבה מחמת שאין לזה הכוונה, רק כנ"ל, לאזור כוחן שיוכלו לספור ספירת העומר במ"ט פנים טהור, דהיינו להכניע האומות בדרך חוקי הטבע, ולכן נוטל זה האור לאחר שהי' די להכנה הנ"ל, והוחזרו לשעבוד השר, אבל אז כוחן יפה, כי כבך הופיע אור קדושתו עליהם, ואז אדרבה והי' לנו לעינים בדרך הנ"ל, והבן, ועתה זוכין לגאולה שלימה כנ"ל, וז"ס בבכי יבואו ובתחנונים אובילם כנ"ל.
והנה החילוק בן ב' בחי' גאולה הנ"ל גדול מאוד, כי הגם שהאורות
- ר"ת – שב"ת - שבעלי תשובה
כמעט שוים הם בבחי' השליטה, אבל כיון שאינו בא בדרך המדרגה, נמצא אע"פ שהשר נכנע מאוד וכלה, גרש יגרש אותן, ונותן להם כל מה שיחפצו ויוצאים לגמרי מתחת רשותו, מ"מ השר נשאר קיים לגבי עצמו, כי עוד לא נתבטל, וא"כ עדיין יש בכוחו להתעורר ולהתחזק ולרדוף עוד אחריהם כמו שקרה להם באמת במצרים, והטעם שלא נתבטל, כי נראה הי' שאדרבה שבהופיע אור אימא הי' צריך להתבטל, אלא האמת היא אדרבה, שכיון שאור אימא הוא למעלה מאחיזת החיצונים, שאין להם שום אחיזה בו זה שגרם שלא יתבטל ג"כ, מפני שלעולם לא יגיע אליהם, לא להחזיקם ולא לכלותם, אלא להכניעם בשעת מעשה השליטה, והבן, וז"ס ושבט לגו כסילים ינוח.
ובזה מובן מ"ש בזוהר ובפע"ח, שאדה"ר מזווג אב"א, יצא, דהיינו שאו"א לקחו לזו"ן להיכלם, ונסרו להם, ועבדו להם חופה, ונזדווגו שם פב"פ, ויצאו משם אדם וחוה, וכשהגיעו למקומם, נמצאו שיצאו מבחי' אב"א, ע"ש היטב, שזה ממש ע"פ דרך הנ"ל, שבסוד החפזון עמדו, ובסוד המשפט של הז"א עוד לא עמדו, לכן כשנסדרו האורות האלו תחת הז"א נמצאו הויותן ומצבתן אב"א, והבן.
וז"ס אמא אוזיפת מאנהא לברתא, כי הנוק' בסוד בת עדיין, ואין לה עדיין כלים היפים לזווג כראוי, ולכן אמא אוזיף לה כליה, ולוקחה אותה להיכלה, ושם מזדווג עמה ז"א, והבן .