באדר עטר"ת
עי' במדרש וירא שאברהם אבינו ע"ה נצטער הרבה שראה בירה אחת דולקת וכו', עד שנתגלה עלי' ממ"ה הקב"ה, ואמר לו אני הוא בעל הבירה, והתענוג ושעשועים עד אין שיעור, כידוע ליו"ח, וז"ס וירא ה' כי סר לראות וכו', ויאמר לו ה' אנכי אלקי אביך, דהיינו בחי' ס"ר, שנשתלם לחשבון יוד הויות, שזה אביו שלא טעם טעם חטא מימיו, ולא נכנס דבר שאינו הגון באזני', ולא שח שיחת חולין מימיו, וז"ע יפה שיחתן של עבדי אבות מתורתן של בנים, דהיינו שיחת עבד כנעני נתעלה אח"כ לתורה של בן, בסוד אוריתא וקב"ה וישראל חד הוא, וענין ויסתר משה פני' כי ירא מלהביט, היינו והריקותי לכם ברכה עד בלי די עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, והי' צוח ואומר די די, והשפע עשעה שלה עד שהוכרח וכו', כי כאן קבל ב' האורות ביחד, דהיינו גאולת מצרים ומתן תורה, כמ"ש וזה לך האות אשר שלחתיך, כי בהוציאך ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה, ובזה מובן ג"כ הסוד ישראל עלו במחשבה, דהיינו ואלה תולדות יעקב יוסף כי בחי' המשכה הוא בחי' יעקב, בסוד קוב"ה קרי ליעקב אל וטפה הזרעית עצמה היא סוד יוסף והיא הוא עלה במחשבה סוד זרע בחי' טפה של מוח, והבן, אבל עכשיו נתגלה בכור שורו הדר לו
וקרני ראם קרני' וכו', כי לא שלטא בי' עינא בישא כידוע, אבל עתה נקרא יעקב בסוד גופא וברית כחדא, וז"ע והקמותי את בריתי, שנעשה הקמה ליוסף, בסוד אל חי, וגופא וברית כחדא.
והאמת, שבמחשבה לא הי' לעולם שום חילוק מן יעקב ליוסף, כי במחשבה מקום השעשועים, ושם מקום הברכה תמיד, אשר נתן לשכוי בינה וכו', בסוד וירא אלקים את בני ישראל" וידע אלקים בהיות שעלה במחשבה התענוג לבריאת ישראל ולהשתעשע עמם כמשוש חתן על כלה, נעשה העולם בסוד צמצום א' וכאן נחקק צורת הבן במוח האב באהבה נפלאה, עד שהסכים לבריאת העולם, וכל הטרחא הזאת בשביל ישראל, וז"ע שהשכינה תמיד משבחת ומפארת, אני ישנה ולבי ער, כי אהבה דוחקת הבשר, וזה נקרא המתקה בשורש, כי באותו מקום דליעול ירקא ליעול בשרא וכוורי, וליכא מקום אחר, כי בהירות הקב"ה א"ס וא"ת וכו', ובשביל אהבתו העזה צמצם וכו', וז"ע כד רחימתין הוי עזיזין אפותיא דספסירא, הוי שכיבנא, וצא ולמד גודל אהבה שהי' אז, עד שהסכים לזה, והבן וזכור, לכן אי אפשר כלל להמציא איזה חילוק במחשבה בין אהבה ליראה, כי שניהם ביחד נקראים שעשועים, שהאב משתשע ומתענג עם בני' לפי קטנותו של הבן, וגם אבי' עושה עמו מעשה נערות, ושש ושמח כי קטן הוא, והשמחה עולה מבן קטן ונרגש יותר וכו', אבל למטה בסוד עולם העשי' צריכים לבא בב' כלים, זה אחר זה, ויתרון האור מתוך החושך דהיינו באותו מקום כנ"ל.
ובזה מובן דברי בעש"ט והכהנים הלוים, שכל שפע הבא מלמעלה אינו באה זולת בב' בחי' אהבה וצמצום, דהיינו בחי' שפע בעצמו, סוד טפה הזרעית הנתמצית בחי' יוסף סוד הצמצום שגלל כן אפשר לה לבא למטה, ומי גרם לזה שאב הקדוש יוזדקק אפי' באופן זה לבנו, הוא סוד אהבה והבן, וז"ע שאיתא בזוהר אור זרוע
- ר"ת – א"ת - אין סוף ואין תכלית
וכו' הינו זרוע תמיד לבוא אצלו.
וז"ע שאחר ברכת הנותן לשכוי וכו' אנו מברכין תיכף שלא עשני גוי, כי החסד הגדול הוא שנותן לנו אותו הכח ורצון לעלות במחשבה, שגלל כן אנו זוכים לונפלינו אנו ועמיך וכו' בסוד הקמת הברית, לכן בסוד המחשבה, ששם אין חילוק כנ"ל, תיכף מרגישים ברכה שלא עשני גוי, בשמחה רבה ונפלאה, וכן הרגשות שאר ברכות בסוד שחורה אני ונאוה במעשה אבותי, בסוד אנכי אלקי אביך כנ"ל, ועבד יוצא בו לחרות, ואשה לאיש, ועור לפקח וכו', שזה סוד חכמה תתאה ויראת אלקים במקום הזה וכו', ומחשבה קדומה, דהיינו מחשבה טובה מצרפה למעשה ממש, בסוד מעשה הוי' כי נורא הוא, ואיהי יראה, וז"ע הצור תמים פעלו וכו', ומלכותו בכל משלה, כי הדין בעצמו חזר להיות חסד, וז"ע מה ששמעתי ממורי שליט"א עלה אלקים בתרועה ששם אלקים יש לו עליה תיכף בתרועה, הוי'ה בקול שופר, דהיינו שאלקים יהי' נהפך להוי' זה דוקא בקול שופר, ופי', דהיינו עומד מכסא דין, ויושב על כסא רחמים, דהיינו בסוד הנ"ל, וכיון שזוכה לשמוע קול שופר דמתן תורה בסוד והאלקים יעננו בקול, שכל הקולות באו לשורשם, לקול הוי' בכח וכו', הרי לפניך שכסא דין הוא כסא רחמים, בסוד אנכי ה' אלקיך אשר וכו', ואנכי לא ידעתי, כי ראה בעליל שכל האבנים נעשה לאבן א', אשר שם מראשותי', ועתה ויצב אותה מצבה, ויצק עליה שמן וכו'.
וז"ע כשם שמברכין כך מברכים וז"ע חייב אדם לומר מתי יגיעו מעשי וכו', בסוד וקונה הכל.
וכ"ז היא סוד השלימות בסוד ירְאה וירָאה, שדוקא באופן זה משיג שהשי"ת אמר לו טרם יצירתו ושמרתיך בכל אשר תלך ואין תענוג גדול מזה, שרואה שהשי"ת כביכול מזדקק לו, ואינו נפרד הימנו תמיד, בסוד רועה כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה דהיינו ונועדתי לך מעל הכפורת מבין ב' הכרובים מקצה מזה ומקצה מזה, ויקום ולא יהי' לך השמש לאור יומם, והי' הוי' לך לאור, כי וענין כרוב א' מקצה מזה וכרוב א' מקצה מזה, כמ"ש ובעה"ב דוחק ובזוהר איתא, מארי דחובא דחיק, שמתוך אלו ב' דחוקים נמדד .... קדושה .. בסוד אגרא דכלה דוחקא
וידוע שיש כלל ופרט, עולם גדול ועולם קטן, ושוים בכל בחינותיהם, כי עולם גדול נמשך ז' אלפים שנה, דהיינו ו' אלפים בסוד הזכר הפועל, ואלף א' בסוד הנקיבה מקבלת פעולה, ועד"מ ימי שנותינו שבעים שנה דהיינו ששים שנה בסוד הזכר, ועשרה שנים בסוד הנקיבה, כי אז תשש כוחו כנקיבה, וכן יותר בפרטות בעולם הם ששת ימי המעשה, ושבת, וכן ביום ששה שעות בסוד הזכר, ולילה סוד הנקיבה, והגם שיש י"ב שעות היום, ידוע שששה שעות אחרונות אינם עקרים, אלא סמנא בעלמא לעוברים ושבים ולפועלים, בסוד זווג יעקב ולאה, וכן הלילה צריך לקבל מכל בחי' היום, וז"ס כל דור שלא נבנה בהמ"ק וכו', וחייב אדם לראות את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים, וסוד אשר ישנו פה ואשר איננו פה, ולא עוד שהצדיקים הגדולים משיגים ב' אורות הגדולים של יציאת מצרים ושל מתן תורה בכל מעשה ומעשה של מצוה ושל רשות, כי אין בכלל יותר ממה שאפשר להיות בפרט, כי כן טבע הרוחני שאינו בסוד כלל להפרד לחלקים קטנים, וכמו בחלק הקטן, כן בבחי' הכל הוא עומד ומאיר בכל מדתו וקומתו כידוע, ורק בכלים נמצא ענין הפרטים וחלקים, אבל שם הוי' לא אשתני בכל אתר, והבן היטב ודו"ק.