באדר עטר"ת
איש וביתו באו, פי', הודעה שבזכות זה זכו לגאולה, כי ביאתם למצרים הי' איש וביתו, בית נקרא חכמה תתאה ע"ד אבא יסד ברתא, דהיינו חכמה המלובש ביראה, שיראה זו היא היא הקשר בין המלך והעם, וזה נקרא שכינה הקדושה שלא זזה וכו', וז"ש צדיקים דומין בפני השכינה כנר בפני אבוקה, אשר בהתרחק הנר מורגש קטנות שיעור אורו, אבל בהתקרבותו לאבוקה אינו מורגש כלל קטנות ושיעור אורו, כי נכלל כאבוקה, וכיון שהצדיקים קרובים לאלקים תמיד, בטלים במציאותם מאימת בוראם והם יודעים שרחו"ק בחשבון שד"י, ולכן אין להם שום התרחקות, וזה איש וביתו באו, כנ"ל.
וז"ע שאמרו על עמרם אבי משה, שלא טעם טעם חטא, אלא האיש הי' מבית לוי, וביתו הי' בת לוי, דהיינו שהי' דבוק תמיד, וז"ע גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא.