באדר עטר"ת
לא בשמים וכו' כי בפיך ובלבבך לעשותו, פי' כמ"ש בזוהר רוח אמשיך רוח ואייתי רוח, וכמ"ש בכל מקום שמשים האדם את מחשבתו שם נדבק, וכל גופו הושם משם, כי נגרר אחר מחשבתו, וז"ע רשעים וצדיקים, דהיינו רובו של מחשבות בקדושה, הרי הוא רובו זכאי, ולהפך וכו', לכן החוטא ישא את חטאו בסוד שחת לא לו, והג"ש בשעה שהאדם מצטער, זה דוקא כשמחשבותיו בקדושה, אבל אם מחשבותיו בגשמיות אין הצער מגיע כלל להפנימיות, כי איננו שם וק"ל, ובזה מובן מ"ש כי לא בצדקתך וביושר לבבך הביאך ה' לרשת הארץ הזאת, כי אם למען הברית אשר כרת עם אבותיך, וברשעת הגוים האל וכו', וצריך להבין זה, למה לא עמד הברית אבות ורשעת הגוים לדורות הקודמים, א"כ הרי שמעשיהם ג"כ גרמו, ועם הנ"ל מובן כי באמת העיקר בשביל רשעת הגויים, אלא בשביל מעשיך המועטים כפתחו של מחט זה זכות כל גאולתך, ופירש כי אז הי' מחשבתך בקדושה, אבל בלא מעשים טובים ויושר לב, והבן, וא"כ שכינה מה אומרת וכו', ואז הצדיק מתקנא על רשעת הגויים, כמ"ש ותושע לו ימינו וזרוע וכו', א"כ כמו שלא יכלת להראות ספר כריתות אמכם, כן לא תוכל עתה להתפאר באותו המעשים שהביאך לרשת הארץ, וז"ע ברית אבות ורשעת הגוים שעמדה להם ודו"ק, שמזה יוכנע ויבוש האדם לפני בוראו ית', וזה שמשה רבינו ע"ה עומד ומזהיר, השמר לך פן תאמר בלבבך ויעלה איזה גבהות בקרבך בשביל שזכית למדרגת ביאת הארץ, כי חטאך גדול מאד, כי תעלה חוצפה של שקר לפני בוראך ית', אשר המציא לך וכו', וז"ס שגאות לבושו של ה', כי חרפה גדולה לך שאתה המעט מכל העמים, ולולא זאת לא השגת כלום, כנודע לך, ומהיכן בא לך גבהות לב,
וזה שוטה ושפל רוח אשכון, וזה שוטה רשע וגס רוח וראוי לו שלא הי' בא לעולם, וז"ס דע מאין באת וכו'.