כ"ו מרחשוון
כל ולד מראשו נוצר, ונראה שהוא מן המח שלו: והענין נראה, שהגם שמורגש המוח לבריה שכלית, אין לו אפי' חיבור עם חיות הבהמי של האדם, אבל אינו כן אלא כל חיותו נמשך ובא ונובע הימנו, מפני שכל חיות וכח המקיים מן כל נברא יושב לו במקום החשוב של אותו הבריה, וכיון שאין לך חשוב בבריה האנושי מן אבר המוח, ע"כ שם מצוי לו כל כח המקיים שלו, ומשם יוצא ומקיים כל כוחות הגוף.
והנה המוח סגור ומסוגר בקרום, ובעצם במקומו, ושום חיבור ממשי אין לו עם שום אבר גופני זולת בוורידים דקים מחובר עם העינים, וגם בסופו יש לו איזה מין חיבור עם הבשר העגול כמו פולין שהוא כמו ראש לחוט השדרה.
ועינינו הרואות, אשר כל מחשבות המוח ותחבולותיו פועלים בכח על חיות האדם ושפעם, כמו התענוג והעוצב והעזות והשפלות, אשר בשמחה ועוז יתמלא גידיו ועורקיו שפע חיות, והוא אדם בריא וחי, והשפלות והדאגה יוכלו לפעול מיתה לגמרי על החי המרגיש, וגם בשיעור פעולתם ינטל שיעור חיות כמ"ש עני חשוב כמת והגם שהוא חי ומתנועע, כמת יחשב, וחיותו בחי' למעלה מן הטבע, פי', כי החיות משוער כפי התחבקות הבריה, ורצונה אחוז בזה
- ר"ת - ולמ"ט - ולמעשים טובים
הענין, והמואס בחייו על כרחך אין לו חיות בדרך הטבע, כי טבע הבעל חי להכלל בכל עצמו בחיותו והויתו.
ונמצא בזה ב' פעולות, אר דבר אחד גרם לו אשר שאב חיותו כמו יסורין ועוני, או שנחסר לו באמת חלק מכח המקיים שלו, אשר גלל כן לא יקבל שפע החיות כטבע כל חי. וז"ש רשעים בחייהם קרוים מתים, פי', רשעי ישראל, כי זרע ישראל נמצא להם מקונם בחי' תוספת דעת דקדושה בגופם, אשר בזה המה מובדלים מכל גויי הארץ נקרא בספרים חלק אלוה ממעל. ואשר חסר חלק זה, אינו רק מחוסר שלימות, אלא גם כמת יחשב, ואפילו מהתנועות וסימני חיות הניכר בתוכו יקרא כמו שלא ע"פ הטבע.
וזה יחולק בשמות בספרים לאור פנימי ואור מקיף, דהיינו החי ע"פ הטבע ורצונו מחבק הויתו בשלימות, כי מתענג הימנו, ע"כ אור פנימי שופע בתוכו, משא"כ שאינו נסבל בתוכו חיותו כי מואס בחייו, ובע"כ הוא חי, הרי חיותו מחוץ נמשך לקיומו, והוא בחי' אור מקיף לו. וכל תענוגי רוחניים נמשכים באמונה לו, כי מחמת שברור לו משפטו מן העבר וההוה, אשר במשרים יהלך, ועניני' יבואו ויגיע לבטח אל המטרה, ומתגדל אמונתו בכל צעד, וכשיעור הזה תענוגו מתגדל ומתעלה, וכשיעור הזה יחבק רצונו חיותו בשלימות, לכן איש הזה חי יתקרא, משא"כ שאינו מוצא דרכיו במשרים ואינו בטוח שיהי' קולע אל המטרה, ואם יגיע לה, ובכל צעד כי יכבד עליו המשא, יגדל הספק ואינו מסוגל להאמין בהצלחתו, ע"כ כי ירבה הדאגה ימאוס בחייו, והוא כמת בעל תנועה, וחיותו להספקתו ממקיפי חוץ נמשך לו, בעל כרחו שלא בטובתו, ובאמת מקום משפט הנ"ל הוא במוח, אבל מקום הקיום דהיינו האמונה הנמשך מהמשפט, הוא בחוט השדרה, ונקרא דעת המתפשט.
ואם הי' אפשר לזון את חוט השדרה בבחי' האמונה, בטרם יצא דבר המשפט, אז היו יכולים להמשיך חיות לכל אדם, כי באמת כפי ראות עין אינו תלוי במח, אבל זה קשה מאוד, וכמעט אי אפשר כלל זולת דרך המוח ומשפטו כנ"ל.
ועוד דע לך, שאין שום דבר נגמר במוח, להיות ראוי להתפשט לחוט השדרה, זולת אם יתגשם שם במוח בתכלית הגשמה השייך שם, דהיינו בחי' הדמיון, וכמו שלא יפול האהבה במי שאינו מכיר אותו, דהיינו שכבר נחקק בדמיונו במוחו.
כי בבשר המוח ממעל נרשם בשלימות כל מה שראה והסתכל מעודו, וכן מעידים הרואים במיקראסקאפ במח המת, אשר גם אפשר ליקרא כל הספרים אשר קרא בהם בחיים חיותו, כי כל הצורות נשארים שמה בקביעות לנצח, וכמו ידים גשמים הי' מצירים שמה אותיות ובנינים וצורות, וכל אשר שם עיניו בהם בחיים.
ולכן, כל המחשבות שחשב נקבעים שמה, כי כן דרך החושב לצייר נגד עיניו אותיות, ובזה הכח מציירם ג"כ שמם לנצח.