יג' מרחשוון
טעם על הנולד ערל ומוהלין אותו, נראה כי באותו עור הנוסף אין בתולדתו רע, אלא טבעו עוד בשעת מעשה להרבות אהבה בין איש לאשתו. אלא מתוך שלב האדם נמשך אחר כל תאוה בעורון גדול, לכן טבע העור נוסף הזה להיותו מסית גדול ליטול ממנו צורה הרוחני, ולשלוט עלי' דרך תאוה החיצוני, לכן בשעת לידה אינה מזגו מוכרח לרע, אמנם ע"כ לשבת יצרה, וא"כ לאדם בעל יצה"ר שלא יהי' מושך והולך בעורלתו ע"י מעשים בהמיים, לכן הודיע לנו הקב"ה מצות מילה, להודיעך שגם שע"י חיתוך תמעיט אהבה שבין איש לאשתו, אבל כיון שאין שום פגם בעיקר התכלית, כי עדיין ראוי להוליד בנים, ע"כ מצווה ועומד הוא להשמר מערלה, וישמש כאן יראה במקום אהבה, ללמדך ששניהם שוים לפני המקום והושם בטבע הבריאה להיות מצוי הערלה ע"ג העטרה, כדי שבביאה א' טרם הי' לו פנאי להיות מושך בערלתו, שיהי' בביאה זו מחוקק אהבה גדולה, ולכן אמרינן שעוד לא הי' לו אז שם ערלה כלל, אלא בסוד משמש גדול, בסוד שהי' עדיין ערום בלי בושה, ולכן אמרינן שאדה"ר שנולד בצביונו הי' נולד מהול, פי' הערלה דהיינו אותו העור נוסף, שאח"כ מחמת החטא קנה שם רע לעצמו בשם ערלה, זה הי' לו, אבל נקרא ג"כ מהול, מפני שהי' צריך להיות אז משמש בקודש, אבל כיון שטעם טעם ביאה, ונתערב ג"כ טעמו של העור בסוד וילך עמו לוט, ע"כ שלט עלי' אח"כ הבושה, שזה הי' גורם פגם גדול לקדושה, ואז הי' מושך בערלתו דהיינו שהקנה לו שם רע, ואז ניתן מצוות מילה, ופריעה ואטיפו דדמא, והבן.
וז"ס אשרי העם שככה לו דהיינו שבח ישראל שזכו להיות הכתר הולמתן, ולא תעלה על דעתך שכלום חטאו ישראל בעגל חלילה, ע"ז תיכף אומר אשרי העם שהוי' אלקיו, דהיינו דהתפשטות הג' אלפים דקדושה, הי'
נמשך ובא עד הערב רב שהי' מהפכים מדת הרחמים למדת הדין, אבל וסער על ראש רשעים יחול, כי אמר תיכף רעיא מהימנא מי להוי' אלי, ובקדושת בני לוי נפלו מן העם דהיינו הערב רב שלשת אלפים, אבל בישראל לא נגע ולא פגע כלל, כי הם אדרבה החזירו מדת הדין למדת הרחמים, אלקים להוי', וז"ע אשרי העם שהוי' אלקי'. והי' שם שמים מתקדש יותר ויותר, והכל יודעים בשביל מי נזרע השדה, דהיינו בסוד שנאסף הכל לגורן וניכר אז החטה הדרושה לבעליה, ושם נפלו כל בעלי הדין דהיינו הקש והתבן, וז"ס אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וכו' ועלהו לא יבול, סוד העלה הוא חצונית שומרי הפרי כי הרחמים גדולים עד אין קץ, והכל מתקיים לבעלה אפי' העלה בגי' ז"פ י"ה והבן, אבל לא כן הרשעים המתים בדין, הם בחי' קש ותבן כנ"ל שהם כמוץ אשר תדפנו רוח, ולא תשאל את ה' א"כ למה נחוץ לאסוף בגורן כנ"ל, כי זה גרם שהכל יודעים בשביל מי נזרע השדה, דהיינו התגלות הוי' בתכלית גילוי וקדושה, כיחד סוד סולת המנופה בי"ג נפין, והוא סולת בלולה בשמן כתית למאור בלתי להוי' לבדו, ונראה ענין ע' פרי החג שהם כפרה על ע' שרים כידוע, יש להתבונן מי המה עשרה כתרין תתאין, נראה שז"ס ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח, כנ"ל כבן המתחטא וכו':