ב' וירא
וילך ראובן בימי קציר חיטים וימצא דודאים בשדה וכו' : אולי פי'
דודאים שהיא בחי' הזורח ושופע אור עד מלכות שבמלכות, בחי' דוד, סוד דלת שבדלת, ובשדה מצאה, שהגיע מכבר זמן הקצירה, שע"ד הי' האור זה מכוסה, וכאן התחילו סוד החסדים המגולים למטה מחזה, ולכן היו הדודאים אלו שייכים לרחל ששם קומתה, וע"כ תובעה אותם מלאה, תני לי מדודאי בנך, אבל רמזה לו המעט קחתך את אישי, דהיינו הלא ברשותך א"א להיות לגילוי סוד גדול הזה, וע"כ בהיות שחשקה מאוד לדודאים כי חלקה הוא כידוע, ע"כ אמר לכן ישכב עמך בלילה ההוא שסודה חצות לילה הידוע, וזה ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא, לרואה לך בעידונין ותפנוקין עילאים כמ"ש בזוהר, וז"ס לידת בן חמישי ליעקב, סוד ועל אלקי נורא הוד, ובן ששי סוד הפעם יזבלני אשי שסוד בן ששי כסגולת בן שלישי כנאמר שם הפעם ילוה אישי וזה שאחר ילדה בת ותקרא שמה דינה, ולא נתגלה טעם קריאת שם הזה בתורה, ורק חז"ל פירשו שדנה דין בעצמה שאם זה זכר לא יהי' אחותי כאחת השפחות, והתפללה עלי' ונהפכה לנקיבה, ומזה ראי' שהכל קדוש ומקודש בסוד לא יגורך רע, וענין הבת שירדה, הוא ע"י תפלת לאה בעצמה, והבן, וזה שרומז רש"י "הקב"ה סייעו שיצא ממנו יששכר, סוד בן חמישי ששם אתקשטת אימא במאנא דדכורא, בסוד יראה כל זכורך פני האדון ה'.
אלא מתוך שדנה דין בעצמה ונולדה דינה, שנהפכה לנוקבא, אז הדר יעקב להיות קובע דירתו במשכן רחל, ושמחה דלידת זבולון יורה שהי' כאן ג"כ שלימות גדול מאוד נעלה, כי אמרה, זבדני ה' זבד טוב, והבן.