ענין רפ"ח ניצוצין שירדו להגן על הכלים שלא יבטלו לגמרי סודם בחשבון (והסוד, כיון שאור הפנים אי אפשר הי' לו לבא בחשבון, לכן נמנה דוקא אחורים).
ד' ע"ב, באבא ואמא ברא וברתא, באבא חשבן השם בשלימות מילויו שהוא הקרוב, ובאימא יש בחי' טרחא לה בסוד צירוף העשר אותיות שלה, ובמ"ה מתחזק עליה ונצטרף החשבון הפשוט הקדום לכל הקדומים, ובב"ן עצמו לא ניכר כלל מסוד ע"ב, ומ"מ בסוד ריבוע דהוי' שורה ג"כ כח הנ"ל, וכ"ז סוד, שאע"פ שהיחוד מתעלם, מ"מ מציאותו נשאר מוכרח, ונודע שהוא מתעלם, והבן, שז"ס ריבוע הוי'ה בגי' ע"ב, וכ"ז הוא סוד ואין שכחה לפני כ"כ ולכן מתקימין הכלים עד זמן תיקונם בכחות רפ"ח ניצוצות הנ"ל, והבן, אבל סוד ניצוץ חד ידוע שאין לו התפשטות וכמו אתנהרו ואתדעכו לאלתר, ותיקונם ע"י הזווגים העליונים שבסודם מתחבר ניצוץ לניצוץ ונעשה קוים, וניצוץ לקו ונעשה אותיות, וכמו כן מתבררים והולכים עד שמופיע עליהם הד' ע"ב בסוד כשנים קדמוניות, וראוים באמת להנהגה שלימה בתוספת גדול של עטרות, והבן, דהיינו בקביעות לנצח, ותבין בזה שהכנת הניצוצים הי' בעולם הנקודים, ובסוד עולם הברודים מתחברים אחת לאחת ומה שהי' מעיקרא אתנהרו ואתדעכו בסוד מרחפת, דהיינו בחי' עולם הזמן והחשבון, מתפשטים ומתחברים בסוד הברורים, עד שנקבעים הדברים לעולם ועד, בנצחיות.