ענין שערות דרישא שעיעין, ושערות דיקנא קשין, גם שערות ראש נולדים עמו, וישנם בשעת קטנותו, אבל שערות דיקנא דוקא בגדלותו, דנודע שע"ב נעלם מאוד, (משא"כ בכתר דאצילות, ולכן ההארות דדיקנא אינם יוצאים מכל הצדדים) ושולח הארותיו דרך שערות הראש, וז"ס חיבור קו ורשימו, וענינו שממנו נשתלשל אור הנברא ביום א' שנגנז, והבן מאד, ולכן לא בא כלל בהשגה שלימה בפרטות, אפי' בשעתו בעולמות עליונים, ושם הי' בחי' זו כמו ברק שמבהיק וטרם שנתעורר באפס מה להסתכל ולעמוד עליו, כבר לו נודע מוצאו ומובאו, בסוד וישובו ויאמרו לו הננו, ועשינו המוטל עלינו ונשלם כל המלאכה, (בזה מובן ג"כ סוד אהי' שלחני ולא נאמר הוי' שלחני) אבל המשך הארתו, הי' שופע ובא משערות ראש, (מאירים בתכלית הארה מכל הצדדים ובסוד זווגא דלא פסיק) שהמוח הי' מגלה בהם ענינו דעילת כל העילות וסבת כל הסבות והבן, ולכן המה שעיעין וקימין תמיד, כי שייכים עוד לעולמות העתיקין, עוד טרם כל יציר נברא, אח"כ נתגלה מכאן אור ס"ג דרך הנקבים הפתוחים שנעשו עי"כ שהיו חפשים מכל עניני הגוף, דהיינו פתחי אח"פ, ואח"כ בעין נפשו, כאשר מה שנעשה שלא הי' הנקבי עינים פתוחים כ"כ, והי' האור מסוגל ג"כ להתערבות החצוניות מטעם וראו כל עמי הארץ וכו', ולאח"ז הי' העת האמיתי להתחיל תיקון העולמות.
ולכן התחיל משרשים האלה לצמוח לו שערות חדשים, דהיינו שערות דיקנא, ומחמת דכתר דהשתא אינו נעלם כ"כ אינו מאיר אליו בפניו, שבהתפשטותם לפעול ה"ס מדת הדין, ונמתקין במקומם שהם מדת הרחמים, והבן, וז"ס מקולות מים רבים אדירים אדיר במרום ה'.