ובאמת כאן התחיל מציאות תיקון השערות רישא ודיקנא, כי ע"כ הי' אור פנימי יוצא דרך נקבי אחפ"ע, שעד העינים לא שמשו כלל השערות, והטעם, שאורות הטעמים גלוים עד עשי' כי מאירים לכל הצדדים, והחיצוניות מפויס לאור הזה הרבה ובטל אליו לגמרי, לכן אין שום שיעור ומדה להארתו, ותדע שגילוי טעמים אינם באים לבדנה שזה לא יצויר כלל, אלא משמשים ובאים ומופיעים על האותיות, והרי המה בשלימות האפשרי והנרצה, אבל אחר השבירה בתיקון מ"ה החדש התחיל האור לבקוע הגוף ולצאת דרך שם בכל מקומות שצריך, ואז לא הי' לו עוד נקבים פתוחים להרוחה בלי התערבות החצוניות, אלא גם החיצוניות הי' מתלוה עמו ולפעמים בהכנעה וכו', והבן, וע"כ בכל שהי' האור פנימי בוקע מתלוה עמו ג"כ מבחי' חיצוניות ומלביש עליו, וזה בחי' השערות ששורשם בנקבי הגוף, שאור מתפשט דרך שם ובמקום שנגמר השער נשלם האור, ששיעור השערות מדתו ולפעמים בארוכה, ולפעמים בקצרה בסוד קו המדה.
וגם סגולת השערות, האור ששופע בתוכם דהיינו בחי' מ"ה וב"ן, ולכן כל בחי' שערות סודם דינים, כי מדה ושיעור הוא בחי' דין וצמצום, והוא מדת הדין באמת, אלא בפרצוף הכתר סודם מדת הרחמים, וז"ס י"ג ת"ד המה י"ג מדות הרחמים, כי זה הכלל שבכתר הנ"ל רחמים כל מה שהוא דין למטה, והבן, ונראה שלמטה סוד השערה הוא בסוד מ"ן המצר קראתי יה, ושפע בא בגמר שלה בסו"ה ענני במרחב יה, (והכל בסוד מיתוק דימי קדם) ומחמת זה שיעור השפע תלוי בשיעור התפשטות השערות דהיינו לפי חוזק הנפיחה נשמע קולו ......