כ"ח סיון תרע"ט
כבר אמרנו ששורש ההנהגה שבאצילות ה"ס הנוקבא, דהיינו בחי' החיצוניות, אלא בזמן בקיעת הפנימיות והבן, וז"ע מלכות דא"ק, ובתחילה האירו הע"ב וס"ג סוד עטרה שעטרה לו אמו, אבל הזכר נתעלה ג"כ לבחי' הע"ב, והבן, ולזה בתחילת עלי' נעשו בקיעת אורות א"ק בתחי' טעמים על ראש הכלי בחי' אה"י עמך, ובאמצע הכלי ואוהבהו, (וחוטמא דנייח מרוגזי') ולא אתידע כ"כ להכלי בשעתו, כי לא הי' יותר מהתפשטות הפנימיות, אלא שע"כ יצא עמו המשכות, בסוד הכלי כידוע, וזה סגולתו לזכר עשה לנפלאותיו, אלא שברוב השפע של הפנימיות ששימש לבדו נשכח אז כל בחי' חיצוני וכלי, אבל כ"ז ה"ס ללבי גליתי לפומא לא גליתי, וז"ס תחלת הרגשת השפע ופומא ממלל רברבן, ואז בא בעקודים, ועכ"ז לבושא מני' ובי', שהלבוש לא הסתיר כלל את האור בסוד והוא ושמו אחד, ועדיין הי' בהצנע גדול עין לא ראתה, כי לבושא דעקודים הי' רק בחי' גילוי טעמים מסוף הפסוק, ומקיף, ועיקר הי' גילוי הפסיק שבאה בסוף ותחת התבה, כי מעיקרא לא הי' כלל גילוי וחיזו דהאי עלמא ודו"ק, ועכ"ז שפע אורות טעמי ס"ג לא נתנן מקום לעין לראות ודו"ק, ואח"כ לאחר זה ויתן פני הצאן אל עקוד ולא שתם על צאן לבן, אז נפקחו עיניו לטובה וכל מקום ששם עיניו תיכף נרפא המקום, ואין רשע והתבוננת על מקומו ואיננו, כי תמו חטאים מן הארץ מקודם, וכאן כיון שהיה בפרהסיא עד שעה שבקש לגלות את הקץ לבנ"י, עברו האורות דרך הנקודים ואירע מה שאירע.
והוחזר הענין בסוד יסוד ומלכות דא"ק, אלא בשינוי גדול, כי ב"ן דס"ג דהיינו הר העברים נקשר במלכות, והע"ב הקודם באמת לא ירד מגדולתו אלא נשאר למעלה בסוד השורש לסבא דסבין, אלא נזדווג עם הס"ג הנ"ל, והוליד המ"ה בסוד בקיעת המצח, דמצח הרצון נתהוה כאן לבוש על ע"ב, ובסוד הזווג בקע, ויצא בנו בסוד מה שמו ומה שם בנו, והוא נקשר בסוד יסוד דא"ק מה ידעת.
וזה טענת בנות צלפחד אבינו בחטאו מת וכו', למה יגרע שם אבינו וכו', דהיינו שלא היה מעשהו כלל בסוד מרגלים, הגם שהי' סופו כמוהם כמ"ש דמצות השבת נתפרשה לכל הדור ורצה צלפחד שכל העם ידעו ג"כ ענשו ויראו ולא יזידון וכו', וזה שהי' מקושש עצים ביום השבת, כמ"ש ויראו מגשת אליך, אבל ע"כ הי' צריך ליטול מכלים הנמצאים ברה"ר (ואולי שזה הציווי כי תבא בכרם רעיך וקטפת מלילות בידיך ואל כליך לא תתן וכו'. וכד אומנא אכתיש בפרזלא, אומנא יסוד אבא, פרזלא מלכות דא"ק, והמלוכה משלה על כל הארץ בשדה אדום אבל כל אור בהגיע לאלף החמישי לא יכלו לסבול הכלים דשם, וזה קרה בה"ח ובה"ג, ובה"ת וב-ה' נצחים וב-ה' הודיות וכו', וז"ע בת תחלה סימן יפה לבנים דהיינו (ויהי אומן את הדסה) ותהי לו לבת, ובתו הא' מחלה שכבר יצאה ממצרים, ושם הב' נועה דהיינו ארץ כשכור, אבל האחרונה העידה על כלם ותרצה" את שבתותי", ומובן ג"כ טענת בני יוסף ותשובת ה' אליהם, ודו"ק שם.