ד' מנחם אב
איתא הני תרי בדיחי דמלכא וכו', וז"ס נורא ועצום, ואסביר במשל למלך שעשה משתה גדול, וצוה לעבדי' שיעשו לפני הנאספים מילי דבדיחותא, ויצא מלפניו שר חשוב וחכם מופלא, ושינה כסותו ככסות גבור עריץ, וכלי זין וחרב מלוטש בידו, ושינה לשונו כלשון הגזלנים ורוצחים, והי' מתאמץ בכח ואומץ לבא אל חדר המלך פנימה, והי' מכריז ואומר שרוצה לשלוח יד ח"ו וכו', ואז בא כנגדו שומר הסף אשך למלך, שלא ידע את מעשהו אשר הוא רק לאחיזת עינים ולמילי דבדיחותא, והי' לוחם עמו בכל כוחו ולא יכול לו, כי הי' מלובש במגן נחושת מקדקדו עד רגלי', ויקרא ליתר שומרי המלך לעזר לו ולא באו לו, ויהי' צער אותו השומר גדול מאד, כי דימה שכל עבדי המלך נתנו יד עמו, אבל לגודל הסכנה אמר שיעשה כל מה שבכוחו עד יציאת נפשו, ולא יעזוב את החילול וכו', וכמובן שכל הנאספים ועבדי המלך אשר ידעו את האיש השר ואת מעשהו ומלחמתו נגד השומר, הי' הצחוק בינהם גדל עד אין חקר ושיעור, וגם המלך הי' לו שעשועין הרבה משניהם, ממעשה השר וחכמתו, גם מנאמנות לב עבדי שומר הסף, עד שראו שכבר כמעט נחלש אותו העבד מכובד המלחמה המדומה לו, אז גילה לו שהוא אינו אויב כלל למלך, אלא אדרבה הוא האוהב הנאמן החכם היושב ראשונה במלכות ששמו ידוע בכל המלכות, ואז גם השומר בעצמו מלא פיו שחוק, ויאספהו המלך אל ביתו והיכלו פנימה, כי הכיר בו נאמנות לבו ישימהו לשומר (חדר המטות) ונגיד על האוצרות, ויעשרהו ויכבדהו כיד המלך, לימים עשה המלך עוד סעודה גדולה ואז נדב את עצמו שר חשוב אחד לעשות מילי דבדיחותא לפני הנאספים ובני היכלא, ושינה כסות ולשון כמו שודד אחד, ויבא אל אוצר החשוב אשר למלך ויאמר לשודדו לו, ויקפוץ אותו השומר הנ"ל בבהלה גדולה ויצעק לחיילות לעזרה לו ולא נענו לו, באשר שכולם הי' יודעים כי מילי דבדיחותא המה והי' לוחם עמו לבדו במצור ובמצוק, ובני היכלא הי' רואים ומבדחי דעתיהו עד אין שיעור כי נכפלה התמיהה וה .... והיופי ממעשה החיפוש של אותו השר החכם, אשר בשלומא השר הא' לא הי' צריך להתחפש בחכמה נפלאה כ"כ, מפני שאותו השומר עוד לא ידע כלל ממעשה החיפוש אשר נוהג בהיכלא דמלכא בעת חדוה, אבל השר הב' הוא הי' מוכרח לעשות מעשיהו בחכמה נפלאה כדי שלא יעלה על דעת השומר כלל כי מעשה חיפוש הוא, ולכן הי' מלחמה השני' יותר נחמד למראה עינים מן המלחמה השני'.
עד שרחמו עלי', והי' מגלין להשומר שזהו ממעשה החיפוש הנהוג, ואז גם השומר מלא פיו שחוק, והבהלה נשבתה, והוחזרה לחדוה רבא ויקירא.
ומובן שגם כאן קיבל השומר שכרו משלם מאת מלכו, כי בין כך ובין כך נתגלה לבו הנאמן לאדונו וכו' וז"ע הני תרי בדיחי: