י"ב חשוון
שחת לו לא בני' מומם פי' דידוע דכל המוסיף גורע והוא ע' הנוסף על שתי עשרה, פי' דבהגיע האור אל העשי' והגיע לבחי' הדבר נוסף שעל העטרה הוא הערלה, אז נעשה השבירה, וזהו שגרם אשר לא נעשה שום פגם באור, תחת אשר לא נאצל האור כלל בבחי' אור פנימי דכלים, זולת באור של זיו הארת פנים של א"ק, ולכן יש כח באור להגן על הכלים, עד שיגיעו לתקון, מחמת כי לא נפגמו כלל בהשבירה, והבן, וז"ע שמי שיש לו נשמה דאצילות אין חטא בא על ידו, כי תיכף בחטאו יופרח הנשמה, וז"ס כל אורחות הוי' חסד ואמת, משא"כ כינוים צריכים לשקיו דשם הוי', וכל האורחות על דרכי הוי' נתקנו מראש מטעם הנ"ל, וז"ע אני הוי' לא שניתי, כי לא יגורך רע כתיב, עד כאן תבין אשרי העם שהוי' אלקיו כי מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול, וכל העוברים ושבים מחוץ להיכלא באים, ושום ילוד אשה עוד לא נגע בכבוד, חלילה.