תוכן

ג' משפטים ת"א תש"ג
מהאי גלגלתא נטיף טלא לההוא דלבר לז"א (אידרא רבא אות ט"ז: מגלגלתא הזו נוטף טל בכל יום לאותו שמבחוץ, שהוא ז"א).
ענין שערא וחוורתא, שתחת כל שערא יש גומא מתחתיה, הוא ענין "אשר בשערה ישופני" [איוב ט' י"ז] וז"ס "ויען ה' אל איוב מן הסערה" [איוב ל"ח א'] וז"פ: "זה יתנו, כל העובר על הפקודים מחצית השקל בשקל הקודש" וז"ס "בקע לגולגולת לכפר על נפשותיכם" [שמות ל' י"ג].
להבין ענין השערות, ה"ס שחרות ודיו, היינו, בזמן שהאדם מרגיש התרחקות מן ה', משום שיש לו מחשבות זרות, זה נק' "שערות". ו"חוורתא" נק' לבנונית, היינו בזמן שמושפע אליו אור ה', שעי"ז הוא מתקרב לה', ושניהם יחד נקראים בשם אור וכלי.
וסדר העבודה הוא, כשהאדם נתעורר לעבדות ה', הוא ע"י שזוכה לבחי' חוורתא, שמרגיש אז חיות ואור בעבודת ה' ואח"כ באה לו איזה מחשבה זרה, שעי"ז נופל מדרגתו ומתרחק מהעבודה. המחשבות הזרות מכונות בשם סערה ושערה. ותחת השערה יש גומא שהיא בחי' נקב וחסרון בגולגולת שמטרם שבאה לו המחשבה זרה, היה לו ראש שלם, והיה מקורב לה'. וע"י המחשבה זרה נתרחק מה', וזה נבחן שיש לו כבר חסרון בראש. וע"י הצער שמצטער ע"ז, הוא ממשיך מהנקב הזה מבועה דמייא, ומן השערה נעשה צנור להעברת השפע, שעי"ז נבחן שזכה לבחי' חוורתא. ואח"כ באה לו עוד פעם מחשבה זרה, שעי"ז נעשה עוד הפעם מרוחק מה', ונעשית עוד הפעם גומא, בחי' נקב וחסרון בהגלגלתא. וע"י הצער שמצטער ע"ז, הוא ממשיך עוד הפעם מבועה דמיא, ואז מן השערה נעשה צינור להעברת השפע.
וכן הוא הולך הסדר, כל פעם חוזר המצב הנ"ל, בבחי' עולה ויורד, עד שנתרבו השערות לשיעור שלם. ז"א שכל פעם שהוא חוזר ומתקן הוא ממשיך שפע, ושפע זה נק' "טלא". וז"ס "שראשי נמלא טל" [שה"ש ה' ב'], משום שהשפע בא לסירוגין, וכל פעם הוא מקבל כעין טיפי טיפי, וכשנשלמת עבודתו שהוא בא לשיעור שלם, עד "שלא ישוב לכסלה עוד", נבחן שמהאי טלא עתיד לאתחייא מתיא.
וז"ס "בקע לגולגלת" וכו' [שמות ל"ח ב'] היינו שהמחשבות הזרות עושות בקיעות בראש. וכן ענין של מחצית השקל, היינו שמחצית חייב ומחצית זכאי. אבל צריך לומר שענין מחצית ומחצית אינו בזמן אחד, אלא בכל זמן מוכרח להיות דבר שלם. כי אם עבר על מצוה אחת ולא קיים אותה, כבר לא נחשב למחצית אלא לרשע גמור. אלא בב' זמנים, שפעם צדיק, היינו שדבוק בה' ואז הוא זכאי בתכלית. ובזמן שיש לו ירידה אז הוא רשע, שז"ס "לא איברי עלמא אלא או לצדיקי גמורי או לרשיעי גמורי", [ברכות סא:] לכן נק' מחצית שיש לו ב' זמנים, וזהו "לכפר על נפשותיכם" [שמות ל' ט"ז], משום שע"י הבקע הוא מרגיש שאין הראש שלו שלם, כי בזמן שנופלת איזה מחשבה זרה אז אין דעתו שלמה עם ה', וכשהוא מצטער ע"ז, זה יגרום לו לכפרה על נפשו, מטעם שאם כל פעם הוא חוזר בתשובה, אז הוא ממשיך שפע, עד שנתמלא השפע בסוד "שראשי נמלא טל" כנ"ל.