תוכן

ג) והנה ביום הכפורים, צוה השי"ת, וברשותו וברצונו, אנו עושין לשלוח לסמאל שעיר אחד, שהוא טוב ורע כנ"ל, ואז הוא שמח על שלשה קליפות רעות, כי כבר קבל שפע וחיות בהטוב שבאותו השעיר, כנודע כי הסיבה שהם רודפים אחר הקדושה, הוא להחיות עצמן, כי זולתה הם מתים. וזהו שמחה גדולה שמקבל סמאל ע"י שעיר עזאזל, ובפרט כשנותן לו מדעתו דעת גמורה, שלא ביגיעה ובלא עמל. ואז כהן גדול היה מתודה על ראש השעיר, וכח התשובה ההיא שאז מתברר חלק היצירה, ונפרד הטוב שבו מהרע, כי א"א שיהיו כבתחילה קודם שיחטא, שיהיו ביחד מעורבים, כי ע"י עבירה נתבשם וגבר (הטוב) הרע, וחזר והיה הטוב כפוף תחתיו למקומו. וזהו פירוש תשובה, ואז נמצא שנפרדים זה מזה ע"י כך, ואמנם מחוברים בקליפת הנוגה, אמנם הרע שבו שכבר נגמר, היה נדבק בשעיר ויוצא לגמרי אל הקליפות גמורים, והטוב חוזר לקדושה העליונה, ולא לקליפת נוגה. וזהו סוד שמחת סמאל, כי ראה שנתתקף עתה, ובכל דעתו להדבק עמו, והוא שוטה וטועה בדעתו, כי אדרבא גחלים הוא חותה על ראשו, פירוש: כי בתחילה היתה הרע בקליפת נוגה מעורבת עם הטוב, היה לו אחיזה גדולה, כי ההכרח קדושה עליונה משפעת לאותו הטוב שהוא מחלק לה, כי זהו סוד גלות ישראל בין העובדי כוכבים. ועתה שנפרד הטוב מהרע, אבד סמאל אותו החלק שהיה נשפע מבחי' אותו הטוב. ונמצא כי זה הסח הדעת של סמאל והפסד גדול, ואדרבא מה שהיה הוא תחילה נשלם, עתה להיפך, כי ישלם ישלימנו לך, פי': כי הטיב נשלם ומתחבר עם נפש הקדושה של האדם, ואז נשלם האדם. וסמאל יאבד הטוב ההוא ממנו לגמרי.