חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

שני יגיעות

תוכן

פסחים כ"ח ע"א: גורא בגוריה מקטל (שלפעמים שהאומן עושה חץ בו מתקטיל האומן עצמו). בענין חמץ בפסח, שהוא בשריפה, על דרך המוסר יש לומר, כי סדר עבודת האדם בתורה ומצוות, בזמן שהוא רוצה לעסוק לשם שמים, הוא שצריכים ללחום ולנצח את היצר הרע. דהיינו היות, כי מטבע האדם לתת יגיעה בזמן שיהיה תועלת עצמו, ובשעה שהוא רואה, שלא יצא מעבודה זו שום דבר לתועלת עצמו, אין הוא מסוגל לעבודה. ובא בטענה ושואל, מה העבודה הזאת לכם, זאת אומרת, איזה ריוח יצא מזה, שהוא מתייגע. וכשהאדם מתגבר עליו וטוען, שרוצה לעבוד נגד הטבע, שהוא להשפיע לה', אז היצר הרע בא בטענה אחרת, ושואל טענת פרעה הרשע, מי ה' אשר אשמע בקולו.
אפשר לעבוד לטובת הזולת, רק במקום, שידוע לי, שהזולת מקבל את היגיעה. מה שאין כן אם יש לו שני יגיעות: א) שהוא צריך להתגבר ללכת נגד הטבע ולעבוד לא לתועלת עצמו, אלא לטובת הזולת, היינו לשם שמים, ב) שצריך להאמין, שהקב"ה מקבל את יגיעתו.
ואלו הב' שאלות הם העיקרים בטענת הרשע. ושאר שאלות הבאים לאדם, הם רק תולדות, שנולדים מב' שאלות הנ"ל.
ולהתגבר על השאלות הנ"ל הוא רק בכוח האמונה, שענינו הוא למעלה מהדעת, שצריך להשיב להרשע, שבבחינת השכל יש מקום למה שהוא שואל, אבל למעלה מהשכל, שפרוש בבחינת אמונה, שהוא מאמין בדברי החכמים, שרק הדרך הזה שהוא לשם שמים, היינו בזמן שהאדם נותן את כל מרצו ויגיעתו לשם שמים, זהו כל תכליתו, שעל מטרה זו נברא העולם, כמו שאמרו חז"ל (ברכות ו' ע"ב): כל העולם לא נברא אלא בשביל זה, היינו ליראת שמים, עי"ש.
לכן כשהוא עונה לרשע, שהוא הולך למעלה מהדעת, שהוא נגד השכל, כבר אין השכל יכול להקשות שום קושיה, כי כל הקושיות הם בתוך השכל. מה שאין כן למעלה מהשכל אין מקום לשאלות. ולכן בזמן שהרשע שואל השאלות, אז אומרים לו, שעכשיו הגיע הזמן, שאני יכול לקיים את עבודתי בבחינת אמונה, היינו בזה עצמו שאתה שואל, איזה קושיא, ואני משיב לך, שאני הולך בדרך האמונה, ואיני נותן לך תשובה בדרך השכל - זהו סימן שתדע שעבודתי היא בבחינת אמונה למעלה מהדעת. נמצא, שאתה גרמת לי עכשיו מצווה, בזה שרק עכשיו מתגלה לעיני כל שדרך ה' הוא רק אמונה.
ובזה יש לפרש מה שאמרו חז"ל, גורה בגוריה מקטל, שפרוש, שהאומן עשה חץ בו מתקטיל האומן עצמו, שהכוונה היא אותו חץ, שהוא רוצה להרוג את האדם, היינו הקושיא שהרשע שואל, בו מתקטיל, היינו בהקושיא עצמו הוא הורג את הרשע, שענינו הוא, בהקושיא בעצמו משיב להרשע והורג אותו. זאת אומרת שעל ידי השאלה, שהוא שואל, הוא מקבל על עצמו את מצות האמונה למעלה מהדעת כנ"ל. ובזה הוא הורג הרשע, היינו שהוא לא רוצה להביא לו הזדמנות לעשות מצוות.