תוכן

שמע בני מוסר אביך ואל תטוש תורת אמך.
אמר פירושו מלשון כי ייסר איש את בנו, היינו בחי' יסורים. שיש יסורים בכח ויש יסורים בפועל, היינו שנותנין להבין שאסור לעשות דבר זה, ואם לא ישמע ויעבור על הפקודה, אזי יענשו לו, למשל שיקבל מלקות עבור העבירה.
ואם האדם אינו יודע מהו עונש, ז"א שלא מרגיש טעם מהיסורים מטרם שמקבל אותם בפועל, אז הוא עובר על הפקודה ונותנין לו העונש. וענין העונש הוא כדי שידע שעוד פעם הוא ישמור א"ע מלעבור על החוק, היות שהחוק ניתן לטובת האדם, בפרט ובכלל. והאדם אינו מסוגל לשמור את החוק, מטעם שיש לו תענוג לעבור על החוק.
למשל יש חוק שאסור לגנוב. והוא אוהב כסף. ויש לו מקום לגנוב כסף. והיות שיש לו תענוג לכסף, והגם שיודע בעצמו שיקבל יסורים בעד העבירה, אבל אין יכול לשער את מדת היסורים מהעונש. לכן הוא משער שהתענוג מהכסף הוא יותר גדול לאין ערך מהיסורים שיקבל בתור עונש. לכן כשמענישים אותו, דהיינו שנותנים לו ג' חודשים בביה"ס, אזי הוא רואה שהיסורים הם יותר גדולים מהתענוג שקבל מהגניבה. לכן הוא מחליט בעצמו שעוד הפעם הוא ישמור על החוק.
אבל לאחר שקיבל את העונש את ג' חודשי מאסר, אומרים לו, אתה צריך לדעת אם תגנוב עוד פעם אתה תקבל ששה חודשים מאסר, מטעם שהוא שוכח את שיעור היסורים שקבל. לכן כשיבא לידו בפעם השני' לגנוב, אז בודאי יטעה בהשיעור ומדידה של התענוג והיסורים. לכן כשאומרים שיקבל יסורים יותר גדולים, אזי אפשר שיוכל לשער שלא כדאי לגנוב, היינו שהיסורים הם יותר גדולים מהתענוג.
לכן כשלומדים מוסר אז רואים את חשיבות של תורה ומצוות, היינו לאיזו מדת תענוג האדם יכול להגיע, וכמו"כ לאיזה עונש האדם יכול לקבל. דהיינו שבעלי מוסר מביאים להאדם שירגיש את טעם השכר של שמירת החוק, היינו התועלת שמביאה לאדם שמירת החוק, ואת העונשים שהאדם יקבל עבור הפרת החוק. ועי"ז שהאדם מרגיש, אז כשיעור הזה, הוא יכול לקיים את החוק, היות שהם נותנים לשער את השיעור האמיתי של תענוג ויסורים. כמשחז"ל (אבות ב') הווה מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה. ורק אז יש יכולת להאדם ללכת בדרכי ה' בכל פעם יותר קדימה.