תוכן

מוצש"ק פנחס

א) פינחס בן אלעזר וכו'. רבי אלעזר פתח ואמר, שמע בני מוסר אביך, דא קב"ה. ואל תטוש תורת אמך, דא כנסת ישראל [זהר פנחס אות א']. כנסת ישראל היינו השכינה, שהיא כלל של נשמת ישראל, שהיא בחינת אמונה, ונקראת תורה, שצריכים לכלול בחינת תורה באמונה. ומוסר צריכים לכלול בתורה.
שענין אמונה צריך להיות ברור כמו תורה, שהיא בחינת הבנה ושכל, היינו שהאדם צריך לקבוע בליבו אמונתו ית' באותו שיעור, כאילו היה מבין הכל.
ותורה נקראת בחינת מוסר, שענין מוסר הוא בחינת תוכחה, כמו שמפרש הזהר הקדוש, שיש בה כמה תוכחות וכמה עונשין, כמו שכתוב מוסר ה' בני אל תמאס, ואל תקוץ בתוכחתו.
היות שההבדל בין תורה לאמונה הוא, כי תורה נקראת בחינת מתנה, כמשרז"ל וממתנה נחליאל, שדוקא בזמן שמרגיש תענוג בתורה ומצוות, אז נקרא בחינת מתנה. מה שאין כן כשהוא מתייגע שהתורה ומצוות הם אצלו לעול ולמשא, זה נקרא בחינת אמונה, שהוא בחינת עול, לכן הוא אומר, אפילו בזמן שהאדם מרגיש טעם מתיקות התורה, גם אז הוא צריך להגביל את עצמו, שיהיה לשם שמים ולא לתועלת עצמו, שזהו המוסר והתוכחה, ומקבל עונש, אם עובר על ההגבלות כנ"ל.