תוכן

שמירת הברית

'והיה עקב תשמעון' וגו'[1] (דברים ז, יב) – 'מצות שאדם דש בעקביו' (רש"י בשם תנחומא א).

ולכאורה קשה, שהוה ליה למימר 'עקביים תשמעון', כי הוא דש בב' עקביו. ועוד, שהוה ליה למימר 'שאדם דורס בעקביו', שמלת דש אינה מיוחסת לעקביים.

אמנם הכונה סובב על דרך שאמרו ז"ל 'דש בפנים וזורה' וכו'[2], שהוא ענין שמירת הברית. וזה ענין 'בְּעִקְבְתָא דִּמְשִׁיחָא חוּצְפָּה יִסְגֵי' (סוטה מט, ב), כי הפוגמים ברית מעכבים ביאת המשיח, בסוד הכתוב (תהלים פט, נב) 'אשר חֵרְפוּ אויביך ה' אשר חֵרְפוּ עקבות משיחיך'. ונתנו סימן להכיר אותם בחוצפתם, כי בעקבתא דמשיחא שהפוגמים בעקבים חוצפתם מסגי ומתגדל כפי שיעור דפגם.

ונודע שעיקר השירים של הנשמות המעכבים להגאולה שהם נשארים בסוף הדורות, הם פוגמי ברית ל"ע (מסכת כלה רבתי ב, ד), שזה סוד עד דמָטֵי רַגְלִין בְּרַגְלִין[3].

והענין יובן בסוד 'נעוץ סופו בתחילתו' (ספר יצירה א, ד), אשר הראש והסוף קשורים תמיד, וכאחד הם הן במעלה והן ח"ו בפגם, על דרך שכתוב (ע"פ ספרא דצניעותא אות ג) 'עַד דְּלָא הֲוָה מַתְקְלָא, רֵישַׁיָא וְסִיוּמָא לָא הַוֵי'[4], והבן[5].

וזה סוד הכתוב 'הוא יְשׁוּפְךָ ראש ואתה תְּשׁוּפֶנּוּ עקב' (בראשית ג, טו), כי מתוך זוהמא דחִוְיָא בִּישָׁא (-נחש הרע) נגע הפגם עד הראש, כי תיכף בחטא אבד זִיהַרָא עִילָאָה[6], שהוא ענין הראש. אמנם 'ואתה תשופנו עקב', כלומר, שאל ח"ו תתיאש מהישועה, כי איך אפשר להלחם עם הס"א בלי ראש, ועל כן קא מסיים הכתוב 'ואתה תשופנו', שבכח שמירת הברית שנקרא עקב כנ"ל בסוד הכתוב 'והיה עקב תשמעון', בזה תקטול לחיויא ותזכה שוב בברתא דמלכא.

וזה סוד 'גדולה מילה שנכרתו עליה י"ג בריתות' (נדרים לא, ב).

'יוד' הוא ענין הצמצום היותר גדול, על דרך שאמרו ז"ל (זוהר בלק אות קיד) 'נקודא שחורה דלית בה לבנוניתא כלל'[7], ועל כן נקרא 'עשר', מלשון 'לאסור איסר', 'עישור נכסים'. וסוד המספר הוא שורשים הגשמיים משועבדי הזמן, שאי אפשר שיבואו אלא בזה אחר זה. ועיקר הבחן המספר הוא ביחידות: מא' עד יוד, ובא היוד לאחרונה ללמד אשר אחר כל גדלות המספרים שאך אפשר לחשוב ולהרהר, צריך אתה לסיים בבחינת צמצום ואיסר, בסוד הכתוב (ע"פ בראשית מו, כט) 'ויאסור את מרכבתו'.

וזה ענין יו"ד גימ"ל בריתות, שצריך לאסור ולצמצם את עצמו בג' בריתות[8] שהם כוללים כל העולמות והתורה, והיינו: א) ברית העינים בסוד הכתוב (איוב לא, א) 'בְּרִית כָּרַתִּי לְעֵינָי מָה אֶתְבּוֹנֵן עַל בְּתוּלָה'. ב) ברית הלשון בסוד הכתוב (משלי יח, כא) 'החיים והמות ביד הלשון', כי הלשון מקרב כל הטעמים לחיך בסוד הכתוב (איוב יב, יא; לד, ג) 'וחיך אוכל יטעם', שהוא סוד החיים על ידי אכילה. ואם יש לו ח"ו 'לשון מדברת גדולות'[9] כי 'בטן רשעים תחסר' (משלי יג, כה), הריהו להיפך ח"ו. ולשון טוב מכריע לכף זכות, מפני שכל כונתו להשפיע במקום טוב, ואם להיפך, אז הוא ח"ו להיפך. ועל כן צריך לכרות ברית למול את ערלת הלב, באופן ש'ליבא לפומא לא גליא' (תיקוני זוהר נ, ב), וזהו טהרת ה' מידות חג"ת נ"ה. ג) ברית המעור הוא סוד תיקון הברית קודש הכולל.

וג' בריתות אלו כוללים ראש תוך סוף.

הראש הוא סוד אצילות, ושמה נוהג כריתת ברית לעינים.

התוך הוא סוד הגוף, חג"ת נ"ה, שהוא סוד התורה ועולם הבריאה, כמו שכתוב בשער הפסוקים[10] לא דברה תורה אלא בבריאה, כי אורות חג"ת נ"ה כוללים כל התורה והעבודה, ושמה נוהג ברית הלשון, שהפה הוא בגלות מפני הערלה, בסוד הכתוב (שמות ו, יב) 'ואנכי ערל שפתים'.

הסוף הוא סוד היצירה, שהוא היסוד ועטרה שבעשיה, ושמה נוהג ברית המעור, ושמה יש ערלה ממש בעשיה שמכשילו במעשה ח"ו בשז"ל[11].

ועל כן עיקר התיקון הוא במעשה, בסוד הכתוב (תהלים קג, כ) 'עֹשֵׂי דברו לשמע בקול דברו'[12], וכשנשמר במעשה ומקבץ כל הנדחים ומעלם לקדושה, אז מתוקן ממילא ב' הבריתות העליונים, ברית עינים וברית המעור [נדצ"ל הלשון].

כלומר, שבעת שמתחרט ועוזב (על) [כל] מעשים הרעים שנתנו כח להערל לינק מהקדושה ח"ו, ומקבל עליו שמירת הברית בתכלית הטהרה, תיכף יכול גם כן לתקן את אשר עוות בב' בריתות העליונים, ונפתחו לו אורות עליונים בסוד הכתוב[13] 'והסירותי את ערלת לבבכם': לשון[14], 'ולא תַקְשׁוּ עוד': בעינים.

וצריך לידע שענף התחתון מתקן או פוגם כפי מעשיו בכל שרשיו העליונים בבחינה ההיא. וטפין לבטלה במעשה ח"ו, בהכרח שפוגם בשפע העליונה שנמסר לס"א, והתורה ח"ו נעשה לו לסמא דמותא, כי כבר נפל ח"ו ברשותא דמותא וס"א.

וזה סוד 'בור סוד שאינו מאבד טיפה' (אבות ב, יא), הן בגשמיות במעשה שמירת הברית והן ברוחניות כנ"ל. כי המקבל הוא סוד 'בור', והרב משפיע לו מימי תורה כנ"ל.