תוכן

ענין כל השמות, מורים על גילוי פעולות, שהשם חל על הוראת הפעולה. וכל הפעולות מתגלות אצל התחתונים, ז"א דוקא אצל אדם המשיג. אבל המושג כלפי עצמו בטח שאין לו אותה הצורה, כפי שנראה כלפי המשיג, משום שיש כאן התמזגות משני דברים, שזה מוסיף צורה שלישית, היינו צורה הנולדת משני כוחות, מבחי' דכר ומבחי' נוקבא.
ז"א בזמן שהמילוי בא מתוך החסרון, אז יש תופעה חדשה, היינו שיש להבחין איזו צורה יש לבעל החסרון מטרם שמקבל המילוי. ויש להבחין בה אחר שמקבל המילוי.
ויש להבחין שתי הבחנות אצל המילוי בעצמו, היינו איזו צורה יש לו טרם שבא במגע עם החסרון, היינו הוא לבדו כלפי עצמו, שזה נק' כח פשוט בלתי מורכב עם כלי. ויש להבחין, אחר שבא בהרכבה עם הכלי. ומאחר ששורש הבריאה אינו יותר מכלים של בחי' חסרון, לכן אין לנו שום השגה באור בלי כלי.
לכן כשאני אומר שם שהבו"י נק' בשם גבור, זהו דוקא בזמן שמתגלה מדת הגבורה עלינו. אבל להגיד שמות בזמן שלא מושג לנו השם הזה, היינו בחסרון מילוי הגבורה, טרם שבא השפע לתוכה, שאז א"א שהשי"ת נק' גבור.
נמצא שאומר שיש להקב"ה בחי' גבורה, אפילו שמדה הזאת אינה מתגלה לנו. נמצא שנותן צורות באור בלי כלי. וזה שקר, שאור בלי כלי אין שום צורה. לכן לא רצו לומר האל הגבור, אם לא הי' מתגלה בחי' זאת להתחתונים.