[1] מאמר נוסף על 'ה' שפתי תפתח' וטעם שנתקן בראש התפילה, יש במאמרי הסולם ב' מאמר עו.

[2] בתלמוד ירושלמי כלאים ט, א: "בד שהוא עולה יחידי".

[3] עי' רמב"ם הלכות תשובה פ"ב ה"ב שהתשובה היא שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם. ביאור מדרגה זו עי' בהקדמה לתע"ס אות נו.

[4] מטבע לשון שרבינו משתמש בו ע"פ קידושין לב, ב. כלומר, אין על העובד ה' להשתהות במקום אחד אלא להתקדם. ובאגרות הסולם אגרת עט: "והעיקר צריך לראות בכל לילה בטרם שכבו, אם מדותיו נגדלים בהוראות הנ"ל יום יום. שזה הכלל, אם אינו הולך נמצא יורד, כי אין עמידה בעזרת ישראל". ובמאמר בכי"ק: "אין עמידה בעולם הזה, והצדיקים מוכרחין לכתת רגליהם ללמוד תורה, ומורה לנו התורה הקדושה, אשר בכל הדורות, הן דור חייב והן דור זכאי, מוכרח צדיק הדור למצוא בגידה בהמעשים ודיבורים".

[5] אולי כוונתו למאמר חז"ל (שבת פח, ב): "אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא... חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?"

[6] יבמות לד, ב: "דש מבפנים וזורה מבחוץ... אינו אלא כמעשה ער ואונן". ואולי כוונתו כאן שהוא ירא שאת השפע שמקבל בפנים, לא יזרה לחוץ למקום הקליפות.

[7] תהלים סח, יח: "רכב אלקים רבותיים אלפי שנאן, ה' בם סיני בקודש", פירוש הפסוק ע"פ רש"י ומצודת-דוד: הפסוק מזכיר חיבת עמו, כי על אף שמלאכי רכבו המה רבבות רבות, עם זאת ה' שוכן עימם ברדתו להר סיני.

[8] אפילו בקליפות. עי' מאמר נא.

[9] משלי ל, יט. ועי' במאמרי הסולם ב' מאמר יג, שמשמע שמבאר הכתוב הוא שדרך הגבר – גילוי ה' לנבראיו, בהעלמה, היינו על ידי הסתר.

[10] ע"פ מגילה לא, א: "כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקדוש ברוך הוא אתה מוצא ענוותנותו".

[11] רשות הרבים היא כינוי למקום הקליפות. עי' בברכת שלום שמעתי מאמר מד שזהו "כל זמן שיש לאדם ב' רצונות; הגם שהוא מאמין שכל העולם שייך לבורא, אבל עדיין חושב הוא שלאדם גם כן שייך משהו. שבאמת האדם צריך לבטל רשותו מפני רשותו של הקב"ה ולומר שבשביל עצמו אינו רוצה לחיות, וכל מה שהוא רוצה להתקיים - הכל הוא בכדי לעשות נחת רוח לבורא. נמצא שעל ידי זה הוא מבטל את רשות עצמו מכל וכל, ואז האדם נמצא ברשות היחיד שהוא ברשותו של הקב"ה. ורק אז הוא יכול לראות את האמת איך שהבורא מנהיג את העולם במדת טוב ומטיב". עי' טעם נוסף גם בתע"ס חלק ט' אות מט.

[12] הגדה לשון המשכה, ועי' גם נועם אלימלך (פרשת מטות) הדורש הכתוב "ופי יגיד תהלתך" – ימשיך תהלתך (עי' בבא בתרא צא, ב: "הוה נגיד חוטא דדובשא" – היה נמשך חוט של דבש).