שם מ"ב
סוד הגליפו דשם מ"ב, הוא ג' ידין דאמא שנתחדשו מכח שהוציא א"א את הבינה לחוץ, שהן אתוון אל"ה דאמא, הנבחנות לחג"ת דאמא הנקראות ידים, כי בידים אלו היא מעלה את הזו"ן אליה... מתוך שבעת יציאתה מראש נפלו אל"ה שלה לזו"ן, ע"כ, בעת שמעלה בחזרה את אתוון אל"ה נמשכים עמהן גם הזו"ן להראש, והן כדוגמת ידים המעלות את הזו"ן, ממקומם התחתון למקומה עצמה. וג"פ י"ד הם בגימטריא מ"ב. וז"ס שהשם מ"ב נקרא שם המעלה. אמנם בחינת שם מ"ב עצמו ה"ס מחזה ולמעלה. דא"א, ששם ג' פרצופין: עתיק א"א ואו"א, שה"ס הוי"ה פשוטה שהיא ד' אותיות, והויה במילוי שהן עשר אותיות, והוי"ה במילוי המילוי, שהן כ"ח אותיות, אשר הויה פשוטה ה"ס פרצוף הכתר, שהוא עתיק, כתר דמ"ה, והוי"ה במילוי, ה"ס פרצוף החכמה, שהוא א"א ע"ב דמ"ה. והוי"ה במילוי המילוי, ה"ס פרצוף הבינה, שהוא או"א בקומת ס"ג דמ"ה. שהן ביחד מ"ב אותיות. ד' י' וכ"ח. וכיון שהז"א עולה אל הבינה משיג שם בחינת ג"ר שמחוה ולמעלה דא"א, שהם ג' פרצופין כח"ב. שהם מ"ב אתוון.