שלימות
לענ"ד,
'זנב ונעשה לו פרצוף שלם'.
פירוש, דידוע שאין שום אור נשלם אלא בחזרה, פירוש, כי בתחילה שיורד 'אין בעל הנס
מכיר בניסו' (מדרש
שוחר טוב קלו, ג),
וממילא מחזיק האור כמו בבחינת זנבו של אור.
וזה סוד שהחזיר הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבל התורה (עבודה זרה ב, ב), וכיון שגלוי לפניו ית' שלא ירצה לקבל, למה נתן לו בתחילה. אלא כדי שלא ליתן פתחון פה לאומות, דהיינו לס"א, שאלמלא לא התחיל המאציל את התיקון בעצמו לא היה יכולת בתחתונים להשלימו, וזה אינו שלימה, כי ממנו נמשך סוד השבירה, כי אין מחזיקו בחביבות כראוי. אבל כשנלקח ממנו אותו האור ואימא גונז אותם על זמן, אז מרגיש חסרון, והבל פיהם של תנוקות של בית רבן עולים לעילא, ואז חוזר ויורד אליו אותו האור שהחשיב מקודם לזנב ונעשה לו ממנו בחסד א-ל פרצוף שלם, וזה השלמת כל אור, כידוע.