[1] אדרא רבה אות קעח. ז' המלכים בראשונים שבעולם הנקודים, מהם נתבשׂמו ונתקנו ומהם שלא.

[2]מ"ה הוא עולם האצילות, המתקן את הב"ן שהם המלכין קדמאין שנשברו בשבירת הכלים. תע"ס חלק ח' לוה"ת קכב.

[3]בהסולם הקדמת ספר הזוהר אות רמח מבאר: "הסוד הוא שהשי"ת עשה כל הברורים וגמר כל המלאכות באופן שתהיה לנו האפשרות לעשות, דהיינו שנוכל לעשות ולגמור אותם על ידי העבודה שלנו בתורה ומצות, וענין השביתה נאמר רק על מה ששייך למלאכת המאציל".

[4]מובא בתע"ס חלק י' לוה"ת פח, שם עוסק בפרצוף ז"א המקבל קו אמצעי מעליונו שהוא פרצוף אימא, ויסוד דוכרא הוא קו אמצעי דנה"י דאמא המסתיים בטבור של פרצוף ז"א ונותן לו שלימות, ואמנם מטבור ואילך הפרצוף חסר מקו אמצעי וחסר מתיקון. והבן הקשר לענייננו, שהחלק התחתון של הפרצוף מתתקן בפעולותיו עצמו של הפרצוף מבלי לקבל מעליונו.

[5]ביטוי המוזכר כמה פעמים בזמן הסתרה וגזירה. תענית יט, א: "מעשה שאמרו לו לחוני המעגל: התפלל שירדו גשמים. מה עשה עג עוגה ועמד בתוכה ואמר לפניו: רבש"ע, בניך שמו עלי שאני כבן בית לפניך, נשבע אני בשמך הגדול שאיני זז מכאן עד שתרחם על בניך"; דברים רבה יא, ט: "כיון שראה משה שנחתם עליו גזר דין, גזר עליו תענית ועג עוגה קטנה ועמד בתוכה, ואמר איני זז מכאן עד שתבטל אותה גזירה". וכן תנחומא וארא כב/ תבא ד. ומהמשך המאמר משמע דרצונו לומר שבזמן הקטנות והתפילה עג עוגה, כי הקו לא התפשט לתחתונים. עי' גם במאמר פג.

[6]בעבודה זרה נה, א: "יסורין, בשעה שמשגרין אותם על האדם, משביעין אותם שלא תלכו אלא ביום פלוני ובשעה פלונית ועל ידי פלוני ועל ידי סם פלוני".

[7] עי' עוד בזה במאמר כו.

[8]זעיר אנפין ונוקבא, בחינות העליונות המשפיעות לאדם.

[9]דברים כח, סג: "כאשר שש ה' להיטיב אתכם כן ישיש ה' להאביד אתכם", ורבינו מבאר במאמרים קסט,ג עג וכן בתע"ס חלק ד' פ"א או"פ ר, שיש זיווג להוריד השפע ויש זיווג להסתלקותו ושניהם לטובה. וכן במאמרי הסולם ב' מאמר ג: "יש אמנם תענוג ויסורין רוחניים, דהיינו הנמשכים ע"י זווג מאורות העליונים, בסוד הכתוב 'כאשר שש ה' להיטיב אתכם כן ישיש ה' להאביד אתכם', אשר היסורים האלו הם יקרים ונעלים ביותר מן התענוגים, כי כל הגידול ושיעור הקומה רק מהיסורים באים". ובספר אדיר במרום לרמח"ל עמ' רצב: "סוד 'כאשר שש ה' עליכם להיטיב וכו' כן ישיש ה'' כו', וזה כי אפילו שהעונשים באים על ישראל על ידי הס"א, אך בשרשם הקב"ה רוצה שיצאו מן הקדושה מן היסוד דז"א אל הנוקבא כדי שלא ימסרו ישראל אל הס"א ח"ו, והוא סוד ששון, שהוא השפעת היסוד אל הנוקבא".

[10]עי' במאמרי הסולם ב' מאמר קנח, שבכדי שהאדם יוכל לשלוח דורונות לבית המלך, מוציאים אותו לחוץ מהיכלו.

[11]עירובין כב, א: "אמר ר' יהושע בן לוי, מאי דכתיב (דברים ז, יא) 'אשר אנכי מצוך היום לעשותם', היום לעשותם ולא למחר לעשותם? היום לעשותם למחר לקבל שכרם".

[12] השפעה הג' היא שיהיה לו כסף לשלם. שהיא באה אחרי ב' ההשפעות דלעיל.

[13]כלב בגימטריא ב"ן, וב"ן הם הכלים השבורים דמלכין קדמאין דעולם הנקודים הצריכים תיקון.

[14]ציץ זוהי הארה הבוקעת לראש ויוצאת לחוץ. עי' שער הכוונות ציצית דרוש ב; תע"ס חלק יג אות קמא. ועי' זוהר פנחס אות תשיב שמציץ זה מתלהטות מ"ב אותיות שהוא שם מ"ב, כמובא להלן במאמר.

[15]מזכיר כאן בהמשך דבריו ג' בחינות של שם מ"ב: א) שם הויה במילוי ומילוי דמילוי, שמנין אותיותיו הוא מ"ב: י-ה-ו-ה / יוד-הי-ויו-הי / יוד-ויו-דלת, הי-יוד, ויו-יוד-ויו, הי-יוד. ב) צירוף של ב' שמות הקדושים אהי"ה יה"ו, שמניינם בגימטריא מ"ב. ג) אנא בכח (אב"ג ית"צ), שבתפילה זו יש שבעה פסוקים וכל אחד מהם יש בו שש מילים, ומספר תבות של כולם הוא מ"ב. שם הא' עניינו שלימות גדולה, ושמות הב' והג' עניינם אחד ומרמזים על מדרגה פחותה יותר. וההסבר והחילוק בין כל השמות מתבאר בכמה מקומות, ובפרט בתע"ס חלק י' בהסתכלות פנימית. וכאן אומר שתיקון הא' שמארי נצח לעבדיה נרמז בשם מ"ב הא', ותיקון הב' שעבדיה נצח למאריה נרמז בשמות מ"ב הב' והג'.

[16]עי' חלק יד אור-פנימי אות קמה ולוה"ת פז, שמזל 'ונוצר חסד' מגלה הארת חכמה וג"ר שבמדרגה, ומזל 'ונקה' נושא לבחינת המסכים.

[17] ענין גילוי הרצון במצח מתבאר באדרא זוטא אות מג. עוד בענין דבריו כאן עי' בספר אדיר במרום לרמח"ל עמ' רכב ואילך (מהדורת הרב ספינר).

[18]עי' סוכה לח, א: "באמת אמרו... אשה מברכת לבעלה, אבל אמרו חכמים תבא מאירה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו".

[19] כפי המשל דלעיל, היינו שהשפיעו לו כסף ולכן הולך למקום תורה, ולא שהתגבר על מניעת הכסף והלך למקום תורה.

[20] בזוהר יתרו אות תקלד מבאר שם אהיה-יהו: אהי = חג"ת, יהו = נה"י, ומתחברים יחדיו חג"ת ונה"י (אחרי שנפרדו לעת קטנות בגלל הצמצום ב'), ואות ה' שבאמצע היא סוד שבת (עש"ה באות תקמה בסוד מ"ב אותיות – שם מ"ב).

[21]סנהדרין צז, א: "שית אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב". עי' במאמרי הסולם ב' מאמר קכז אות טו ש"וחד חרוב" אזיל על ההסתרות והעמל והיגיעה שיש בשיתא אלפי שני, ועי' כעין זה גם במאמר פה. ובברכת-שלום שמעתי (מאמר סז): "'עלמא מלשון העלם, שאז בזמן העלם יש התנגדות ואז שייך מקום עבודה... וחד חרוב – היינו שתחרב ההעלמה ואז אין כבר עבודה".

עוד מצאנו בכי"ק ונראה קשור לכאן:

"סוד 'שיתא אלפי שני הוי עלמא וחד חרוב ולבתר אתחדשא עלמא וקמו כל הני שיתא' (ספרא דצניעותא אות ח), פירוש, דשורש דעולם הזה המה ז"ת דעתיק, והמה משופרי הבירורין, דהיינו התחלת התיקון שנעשה ע"י המאציל (עי' תע"ס חלק טז אותיות טו-טז). ומנהון לא אתבסמו, דהיינו מה שהניח להתגדר בו לתחתונים.

וזה סוד חול ושבת: מה שלא נתבסם בחינת חול, ומה שנתבסם הוא בסוד שבת. ובסוד זה נמצא ששת ימי המעשה לפי שליטת הזכר, והמה מתתקנים על ידי יום הז' שהוא 'וחד חרוב' הסובבת בכל הששה ימים ומחרבת את הס"א אותו הבחינה שצריך להחריב, ואחר החורבן יהיה בנין בחדוש 'מאותו בחינת שיתא אלפי עצמם', דהיינו מסוד הכנת התחתונים כנ"ל, וזה סוד תיקון של חרוב ובנוי".

[22] היינו תיקון הא' שבו יש שם מ"ב מושלם של הויה במילוי ומילוי דמילוי.

[23]עי' אודותם במאמר פט הערה רעג.

[24] בכי"ק מצאנו מאמר המקביל לדבריו כאן, וז"ל: "במצחא דא"א נקבעים ב' שמות דמ"ב: א' סוד שבת וחול שהוא אהיה יהו, שה' האמצעית הוא שבת דזמן הזה המאירה לפניה ולאחריה, שהיא בחינת אתערותא דלעילא בסוד המ"ה שיצא מהמצח ותיקן הב"ן, אבל בדרך התחלה, והניח מציאות עבודה שיושלם מלתתא. ואלמלא שהתחיל המאציל לתקן, היה בטל הבחירה, וזה סוד שבת מתחילה ביומין דחול, שע"י גילוי זה מתחזקין התחתונים בעבודה. וזה סוד א"א המתגלה בסוד המזלא לפי דרכי או"א זרע ועובר, שז' שמות מתפשטין בז' יומין, ובכל יום ששה שעות פנים ואחור, וסודו מזל ונקה.

ויש מ"ב דהוי' עצמה שמתפשט למילוי ומילוי דמילוי למ"ב אותיות, וזה סוד יום שכולו שבת, דהיינו בחי' גילוי דא"א בלי שום הדרגה, ואינם ז' שמות, אלא שם אחד שמתפשט כך, דהיינו שאינו נסבל שום מנין, וסודו מזל נוצר חסד".

העולה מדבריו בהקבלה לכאן: תיקון הב' הוא: שיתא ימי שבתא - זהו ימי החול של עבודה, וחד חרוב - זו השבת הנרמזת בה' שבאמצע שם אהיה-יהו, ונגלית בהדרגה וסודה מזל ונקה. ותיקון הא' הוא: יום שכולו שבת, ונרמז בשם מ"ב דהויה ומילוי ומילוי דמילוי, ובמזל ונוצר חסד.